האנדרטה לקדושי עיירת קרסנוברוד

האנדרטה לקדושי עיירתנו הוקמה על ידי חברי ארגון יוצאי קרסנוברוד בישראל שחלקם הגדול עלו ארצה אחרי שנצלו מהתופת של השואה שהתרחשה על יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. הקמת האנדרטה הייתה אחת הדרכים החשובות לשימור זכרם של הנספים לדורי דורות! מבין מקימי האנדרטה היה החבר אברהם גליקמן ז”ל שגם דאג להבאת האפר ממחנה הריכוז אושוויץ שבפולין בתאריך 23.8.1980 ולהטמנתו באנדרטה. הוטמנה גם מגילה ובה שמות כל קדושי העיירה שנספו במלחמה על ידי הנאצים ועוזריהם ימ”ש.
בחלוף השנים נכרו באנדרטה סימני הזמן, והיא נזקקה לשיפוץ יסודי.  עבודות השיפוץ בוצעו בנאמנות ,במקצועיות ובאהבה רבה על ידי חברת “אבני ערד ” בהנהלתו של עמוס.  את הכסף עבור העבודה תרמו רבים מחברי הארגון בחפץ לב וביד רחבה. האנדרטה נמצאת בבית העלמין בחולון. מיקום: גוש 11 ,אזור 7 ,שורה 14.
טקס הסרת הלוט מעל מצבת הזיכרון לקדושי קהילת קרסנוברוד שנערך ביום חמישי ט”ו בחשון תשמ”ב ה12.11.1981

טקס גילוי המצבה והאזכרה 1981 001 (2)


אנדרטת קרסנוברוד המשופצת אוגוסט 2018, לזכרם של קדושי העיירה היהודיים שחיו בה.

20180806_114640 (4)

 

 

אילנות יוחסין של יהודי קרסנוברוד

שלום חברים!
החבר זיידמן בן ציון, שאמו אתל לבית שטמר היא ילידת קרסנוברוד בנה אילן יוחסין של משפחתו. בזכות האתר של קרסנוברוד  יצר קשר איתי ומהשיחה שניהלנו השלים  פרטים נוספים באילן היוחסין שיצר. הסתבר שהסבתא שלו  הייתה אחותה של הסבתא שלי. הדברים בהחלט מרתקים.
החבר בן ציון שלח אלי את אילן היוחסין של משפחתו ומי שיהיה מעוניין אשלח לו את הקובץ .כתובת המייל שלי: sarazipora38@wall.com. לא יכולתי לקשר את הקובץ של בן ציון לאתר כי הוא כבד מדי מעל 35MB. אני מזמינה את החברים שלנו לבנות אילן יוחסין ולשלוח אלי את הקובץ, ואם הוא לא יהיה מעל 8MB אוכל לצרף אותו לאתר של קרסנוברוד. בנוסף ישנו אתר שהקימו יהודי ארה”ב שנקרא:

remember jewish krasnobrod-geneology group. הקישור לאתר לחץ כאן

5 ימי מסע לגטאות ומחנות ההשמדה בפולין של יולי 2017-מאת קרן מרדכי האחיינית של פרל שרה

מסע לפולין – יולי 2017

 

ב- 2-6 ביולי 2017, נסעתי לפולין כחלק ממשלחת.

 

יום ראשון – 2.7.17

ביום הראשון ביקרנו בוורשה ועשינו מסלול בגטו.  לא נשאר הרבה מחומות הגטו אך הוסבר לנו היכן היו הגטו הקטן והגטו הגדול, והגשר שחיבר בין שני החלקים.  ראינו בתים מוזנחים שהיו בתוך הגטו ואוכלסו על ידי משפחות היהודים, כיום על ידי משפחות פולניות.  האמת, נדהמתי מגודלו של הגטו; תמיד דמיינתי אותו ככמה רחובות בודדים, והנה פרוס בפני שטח עצום!  כמובן, לאחר ששמעתי את מספר היהודים שחיו בתוך השטח הזה, הבנתי באיזו צפיפות נאלצו להתקיים.

ראינו את כיכר השילוחום, ה”אומשלגפלץ”, שכיום הנו אנדרטה ומהווה רק חלק משטח הכיכר.  משם הלכנו במסלול הגבורה והגענו לבונקר במילא 18, שם פעלה מפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו.  שמענו על הגבורה ועל הסוף המר כל כך.

 

יום שני – 3.7.17

ביום השני נסענו לטרבלינקה, אחד ממחנות ההשמדה שהוקמה במסגרת “מבצע ריינהרד”.  האוטובוס הוריד אותנו בחניון והתחלנו לצעוד לתוך יער.  הוסבר לנו כי טרבלינקה היתה המחנה ה”יעיל” ביותר, שכן בתקופה קצרה של 15 חודשים בה פעל, נרצחו בין 800,000 ל- 900,000 יהודים. כן הוסבר לנו כי הנאצים השמידו את המחנה כך שלא נותר דבר – אין צריפים, אין תאי גז, אין משרפות.  יש רק אנדרטה…

אנו מגיעים לקרחת יער והולכים לאורך אבני בטון גדולות המסודרות בשורה והמדמות לפסי רכבת.  בדרך משמיעים לנו את השיר של חוה אלברשטיין – “קחי אותי אתך”:

קחי אותי איתך/צועק הילד לרכבת/קחי אותי איתך/את מגיעה וכבר עוזבת/קחי אותי איתך/צועק הילד לרכבת/קחי אותי אתך/כאן אני נחנק.

“כאן כנראה היה הרציף (ה”רמפה”), כאן ירדו מהרכבת”, מסבירה המדריכה.  ואתה מנסה להפעיל את הדמיון, הרי כל כך יפה פה, כל כך פסטוראלי, הייתכן?

ואז רואים את האבנים, קודם את האבנים בכניסה לאתר המייצגות את המדינות מהן הגיעו היהודים שנספו, ואחר כך את האבנים המסמלות את הקהילות היהודיות שהוכחדה בשואה.  אלפי סלעים, לזכר מאות אלפי הנרצחים.

לא חרוטים באבנים שמות של אנשים, אלא של קהילות.  מלבד סלע אחד, בו חרוט שמו של ינוש קורצ’ק.

קיבלנו ורד והלכנו כל אחד לחפש אבן, להניח שם את הפרח ולהדליק נר זכרון.  התרחקתי מהקבוצה והלכתי לקצה האתר; הנחתי את הפרח על הסלע עליו כתוב Chmielnik, הדלקתי את הנר והתבוננתי סביבי. 

נכון, אין פה צריפים, אין פה תאי גז, אין פה משרפות; אך מתוך ה”אין” הזה, באמצע המקום השלו והפסטורלי הזה, עולה זעקה קורעת לב, זעקה אילמת של מאות אלפי אנשים שנרצחו על לא עוול בכפם. 

מטרבלינקה נסענו לעיירה יפהפייה בשם טיקוצ’ין.  ביקרנו בבית הכנסת הציורי (המשוחזר ברובו), שקירותיו מעוטרים בקטעי תפילה ופרקי תהילים.  לאחר מכן נסענו ליער לופוחובה, שם מצאו את מותם 3,000 תושבי העיירה.  הלכנו בשקט בתוך היער כאשר צעדנו מלווים בצלילי חלילית נוגים.

פה, ביער לופוחובה, נורתה קהילת טיקוצ’ין למוות לתוך בורות.  “האם הלכו כצאן לטבח?”, נשאלנו. “למה לא ניסו לברוח?”, מישהי שואלת.  “נסי לברוח את, עכשיו” מורה לה המדריכה. והיא מתחילה לרוץ לתוך היער, אבל גזעי העצים כל כך דקים שאפשר לראות אותה בכל מקום. “וכי תברחי ותשאירי פה את ילדייך, את הורייך המבוגרים?” מקשה המדריכה.

ליד הבורות המגודרים בגדרות והאנדרטה שהוקמה במקום, ערכנו טקס “לכל איש יש שם”.  הדלקנו נרות זיכרון לזכר נספים ששמותיהם היו רשומים על הנרות, וחברי המשלחת קראו גם את השמות של בני משפחה שנספו בשואה.  

 

יום שלישי – 4.7.1

יום קר וגשום ליווה אותנו בביקורנו במאידנק.  בניגוד למחנות אחרים, מבני המחנה שרדו את המלחמה ולא הושמדו על ידי הנאצים.  בכניסה לאתר עומדת אנדרטה שמדמה לספינה העומדת על שתי רגליים.  ובין הרגלים ניתן לראות, באופק, ארובה ולידה מבנה עם כיפה – הר האפר.

במאידנק ראינו תאי גזים ומחסן בו אוחסנו מכלי ה”ציקלון B”.  נכנסנו לצריף וראינו ערימות של נעליים, נעליים שפעם היו שייכות למישהו, מישהי.  בצריף אחר ראינו שורות שורות של מיטות עץ.  ושמענו זוועות, סיפורים נוראים על סבלם של אסירי המחנה בידי השומרים האכזריים שחלקם גויסו מתוך בתי הסוהר, ועל אכזריותה של אשת מפקד המחנה שאהבה במיוחד קעקועים וביקשה להכין אהילים מהעור המקועקע של אסירים מתים. 

ראינו את הקרמטוריום ובו התנורים בהם נשרפו הגוויות, לאחר ש”נותחו” על שולחנות אבן כדי לחפש ולהוציא מתוכן דברי ערך מוסתרים.  ליד התנורים נמצא חדר נוסף ובו אמבטיה; ככל הנראה חדר אמבטיה לשימושו והנאתו של מפקד המשרפות, ובו אינסטלציה ייחודית המאפשרת חימום המים מחום התנורים.  כמה רוע!

בסוף הגענו להר האפר, הנמצא לא הרחק מהקרמטוריום והמשקיף על בורות ירי.  בתוך מבנה עגול עשוי בטון ותחת כיפה המגינה עליו מפני רוח וגשם, ניצב אפר אדם במשקל 7 טון. 

יחד אתנו במאידנק באותו יום היתה משלחת גדולה מצה”ל.  ליד הר האפר ערכו החיילים טקס ממלכתי.  למרות תחושותיי הקשות בעקבות הביקור במחנה, כשהתבוננתי בחיילים העומדים שם ליד האפר חשתי התרוממות רוח, הרגשתי את העוצמה שבנוכחותם במקום הזה – הוכחה לכך שלמרות הכל, לא יכלו עלינו; הנה דורכים כאן חיילי הצבא של מדינת ישראל.  וליבי התמלא גאווה וגעגועים לבית.

ממאידנק נסענו ללובלין וביקרנו בישיבת חכמי לובלין.  ישבנו בעולם הישיבה ולמדנו על מייסד הישיבה, הרב מאיר שפירא, אשר ייסד גם את מפעל “הדף היומי”.  למדנו גם על הרב אריה צבי פרומר, מחליפו של הרב שפירא, שנרצח בשואה.

 

יום רביעי – 5.7.17

היום ביקרנו בקראקוב, עיר יפהפייה.  סיירנו ברובע היהודי של העיר, נכנסנו לכמה מבתי הכנסת ברובע, כולל ה”אלטעשול” ובית כנסת הרמ”א, וביקרנו בבית קברות הרמ”א.  לאחר מכן ביקרנו בגטו.  ישבנו בכיכר זגודי, בו ממוקם עד היום בית המרקחת “תחת הנשר”, ושמענו על תדאוש פנקייביץ, חסיד אומות העולם, שבזמן השואה היה בעל בית המרקחת וסייע ליהודי הגטו בתרופות, כסף ומזון.  

משם נסענו לפלאשוב, מחנה עבודת כפייה ואחר כך מחנה ריכוז.  גם מחנה זה הושמד כליל ובמקום נמצאות רק אנדרטות לנספים.

בערב פגשנו חסידת אומות העולם, קשישה פולנייה בשם פאולינה, והיא סיפרה לנו כיצד משפחתה עזרה להציל 17 יהודים.

 

יום חמישי – 6.7.17

היום, יום האחרון למסע, ביקרנו באושביץ-בירקנאו.

נכנסנו קודם לאושוויץ 1, שרוב אסיריו לא היו יהודים.  עברנו תחת השער המפורסם, המודיע לכל באי המחנה כי “ARBEIT MACHT FREI”.   כמה מטרים מהשער ראינו את חצר התזמורת של אושוויץ בה ניגנה התזמורת לאסירים היוצאים לעבודה והחוזרים ממנה.  וממול, בית הבושת שם “עבדו” אסירות פולניות.

ראינו את חצר ההוצאה להורג.  נכנסנו למבנה קטן ובו חדר התפשטות, תא גזים ומשרפות.  מבנה קטן זה קרוב מאוד לגדר החיצוני של המחנה, סמוך לגינה של בית המייסד והמפקד הראשון של המחנה, רודולף פרנץ הס.  למדנו שלהס היו חמישה ילדים; יכולנו לדמיין אותם משחקים בגינה בזמן שכמה מטרים משם הוצאו להורג ילדים בני גילם.  וראינו גם ליד הגדר של הגינה את החצר בו נתלה הס לאחר המלחמה.

אושוויץ 1 הנו מעין מוזאיון. במבנים הנמצאים בתוך המחנה ניתן לראות מיצגים שונים, וביניהם ערימות של משקפיים, נעליים, כלי אוכל, מברשות ושיער – ריבונו של עולם, כל כך הרבה שיער!  במבנה אחר יש חדר עם קירות לבנים ועל הקירות העתקות מיניאטוריות של תמונות שצוירו על ידי ילדים בשואה.  וחדר שכולו שמות; שמות על גבי שמות של נספים.

מאושוויץ נסענו לבירקנאו (אושוויץ II).  פה רוב האסירים היו יהודים.  ראינו כי בהתחלה עצרו פסי הרכבת מחוץ למחנה; מקרונות הרכבת ירדו האנשים לרציף והלכו ברגל (או הוסעו במשאיות) לתוך המחנה.  בשלב מאוחר יותר, לקראת שליחת יהודי הונגריה לבירקנאו, נסללו פסי רכבת לתוך המחנה. 

המראות בבירקנאו היו קשים מאוד.  בדרך לתאי הגז, שהושמדו כמעט כליל בידי הנאצים, מוצב תצלום גדול של נשים וילדים שיושבים ברוגע בין העצים; ביד אחד הילדים פרח.  הוסבר לנו כי בנקודה זו בדיוק, לא הרחק מתאי הגז, ישבו וחיכו המצולמים, ללא יודעין, לרגע שבו יתפנה תא הגז ויגיע תורם.

ראינו את “הסאונה”, המבנה שבו התקלחו והתלבשו אלה שבינתיים נותרו בחיים.

קשה היה לקלוט את המראות ואת הסיפורים קורעי הלב.  אולם עבורי רגע השבר הגיע כאשר נכנסנו לבלוק של הילדים.  בכניסה לצריף, שני ציורי קיר, אחד המראה ילדים צועדים בשורה עם כלי נגינה כמו בשיר ” יוסי בכינור, חזי בתוף…”; ובציור השני, ילד עם תיק בדרך לבית הספר.  ובתוך הצריף, שורות של מיטות.  למדנו כי הילדים ישנו בשלוש קומות ונשאלנו איזו קומה לדעתנו היתה הרצויה ביותר; הפעלנו את ההיגיון ונתנו כל מיני הסברים מדוע היה כדאי לישון באמצע, למעלה.  אף אחד לא חשב על התשובה הנכונה: הקומה העליונה היתה הרצויה כי אלה שישנו באמצע ולמטה נרטבו מהפיפי של אלה שישנו מעליהם. 

ילדים קטנים ואמללם שברח להם הפיפי בשינה!

אחת מחברי המשלחת סיפרה על בני משפחה מצרפת שנשלחה מדרנסי לבירקנאו– אמא וילדיה הקטנים.  לאחר מכן השמיעה לנו המדריכה את השיר “תישן ילד תישן”; והדמעות החלו לזלוג, כאן, בבלוק הילדים, ביום האחרון של מסע עצמתי, כאשר הראש פשוט אינו מסוגל לשאת את הזוועות.      

הסיור בבירקנאו והמסע כולו הסתיים בטקס מרגש ליד האנדרטה שבמחנה.  שרנו “אלי, אלי” ו”שיר למעלות/אסע עיני אל ההרים/מאין יבוא עזרי…”.  וכמובן, שרנו את “התקווה”.  וכשצלילי “התקווה” מתנגנות בראשי בדרכי החוצה ממחנה המוות, כאשר פני המשלחת מועדות לשדה התעופה, אני כבר מוכנה לחזור הביתה, לארצנו, לתקוותנו. 

 

גילויי אנטישמיות במאה ה21

על אף השואה הנוראית שעברה על העם היהודי במאה הקודמת  גילויי האנטישמיות לא פוסקים גם היום נגד היהודים החיים בארצות הגולה השונות. הנחמה הגדולה של אותם יהודים היא שיש להם לאן ללכת. יש להם בית ושמה מדינת ישראל שמוכנה ומזומנה לקלוט אותם בחום ובאהבה ולהעניק להם חיים של כבוד וחופש. מכאן החשיבות הגדולה לשמור על מדינת ישראל חזקה שתהיה משגב המגן על קיומו הממשי של העם היהודי. כדי לחזק את המולדת שלנו רבים מהצעירים שבאים מארצות הפזורה רואים זכות גדולה להתגייס לחילות קרביים. לפנינו כתבה מעיתון “ישראל היום” על אותו צעיר שחווה על בשרו את האנטישמיות בצרפת ועשה מעשה.

אנטישמיות בצרפת תמונת חייל

 גילוי אחר של אנטישמיות מצאתי בכתבה בעיתון “ישראל היום” מתאריך ה24.7.17 תחת הכותרת :סימון לישראלים במלון ברומניה ” כמו טלאי צהוב” . הרי לפניכם הכתבה הסרוקה מהעיתון.

כדי שאפשר יהיה לקרוא את הכתבה ,שימו את החץ של העכבר על הכתבה ולחצו לחיצה ימנית, בתפריט שיפתח בחרו באופציה “פתח תמונה בכרטיסיה חדשה” והקליקו ואז יופיע מעל השורה של הכתובות טרפז שבו יהיה כתוב “סימון ישראלים במלון ברו…” הקליקו עליו ותקבלו את הכתבה בצורה ברורה.

הסתה נגד מדינת ישראל ראה כותרת מעיתון “ישראל היום ” מה08.08.2017

הסתה נגד מדינת ישראל2 001

גילויי האנטישמיות בצרפת בספטמבר 2017

לקריאת הכתבה לחץ על האנטישמיות בצרפת בספטמבר 2017 

האפיפיור בטל מפגש עם חברי ארגון למאבק באנטישמיות -כתבה מ”ישראל היום”- 14/09/17
ראה הכתבה שלהלן.

    הכתבה על גילוי אנטישמיות של האפיפור

אנטישמיות לעיני המצלמה בגרמניה

גילויי אנטישמיות בגרמניה 001 (2)

גילויי אנטישמיות גם בירושלים

האנטישמיות גם בעיר הקודש ירושלים 001 (2)

לצערנו הרב שמענו שוב על אירוע אנטישמי קשה נגד ניצולת שעה בת 85 שהתגוררה בפריז ונרצחה על ידי מוסלמי בן 27
וחסר בית בן 21

הרצח ניצולת שואה בצרפת על רקע אנטישמי 001 (2)
האנטישמיות בעולם נמשכת: תקיפה אלימה בניו יורק, קללות בגרמניה.

אנטישמיות בניו יורק ובגרמניה 001 (2)

אירופה שעל אדמתה הושמדו 6 מיליון יהודים רק לפני כ 75 שנה בשואה הנוראית מוכיחה שוב עד כמה חיי היהודים בה נמצאים בסכנה מתמדת. קרא הכתבה מעיתון “ישראל היום” 28.5.18.

תוצאות סקר דעת הקהל בצרפת עויין את הציונות 001 (2)

גילויי אנטישמיות בברלין 001

כתבה מתוך העיתון “ישראל היום” 3.6.18

גילויי האנטישמיות בברלין ממשיכים והפעם צעירים סוריים תקפו יהודי 

001 (2)

 גילויי האנטישמיות נמשכים והפעם ברומניה

גילויי אנטישמיות חדשים 001 (2)

גילויי אנטישמיות גם באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית

גילויי אנטישמיות באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית 001 (2)

 

לציון השנה ה75 לשחרור מחנה ההשמדה הגרמני אושוויץ בירקנאו יתכנסו לראשונה ראשי מדינות בכירים מרחבי העולם בירושלים בירת ישראל.
כנס נשיאים ביום השואה הבינלאומי לראשונה בארץ 001

תמונות מקרסנוברוד לפני מלחמת העולם השניה

תמונות של בתי העץ 

%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%932                                                    בית הכנסת של קרסנוברוד

בית הכנסת של העיירה .    %d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%934

%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%936%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%937%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%939%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%939%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9310%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9311הבית בו נולדתי לפי הזכרון של אחי 001 (2)    בבית עם הגג האדום נולדתי אני פרל שרה ואחי שלום שורצברג והבית שליד הוא של סבי וסבתי  יונה  וגיטל אלבאום מצד אמי חנה שורצברג.

 

 

capture7

 

 

%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%931

הבית של משפחתי אלבאום 001תמונת הבית של משפחתי אלבאום בקרסנוברוד שעמד עד  פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח’ רינק 86 שאותו צייר יצחק בורג ז”ל על פי זיכרונו. בית הוריו של יצחק עמד בסמוך לבית הזה.