עיירה בפולין בית הכנסת במרכז

עיתון יהודי מדווח בפולנית על מעשי רבנים

עיתונים יהודיים בפולין

עסקני פועלי אגודת ישראל

לפני מלחמת העולם הראשונה מנה הישוב היהודי בקרסנוברוד כ400 משפחות ועשרות אחדות של יהודים מכפרי הסביבה.
כ20 ק”מ מהעיירה שכנה עיר המחוז זמושץ שהגישה ליהודי קרסנוברוד שירותים מוניציפאליים ושרותי בריאות .היהודים שחיו בזמושץ’ הושפעו מהשינויים שהתחוללו באותם הימים ולכן נבדלו מאנשי עיירתנו באורח חייהם,בלבושם ובהשכלה שרכשו.
לעומתם , יהודי עיירתנו לא נכנעו לרוח הזמן ושמרו בקנאות על ערכי היהדות ובראש וראשונה על קדושת השבת ועוררו לא פעם את קנאת הגויים בזמירות השבת שבקעו מחלונות הבתים. העיירה הייתה מוקפת ערוב ובימים הנוראים היו אנשיה ממלאים את לבותיהם בהרהורי תשובה וחשבון נפש ומוסיפים שעורי תורה בבית המדרש עד השעות המאוחרות של הלילה.
חיים שלווים אלו ומלאי תוכן יהודי נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כעשרים מבחורי העיירה גויסו לצבאו של הצאר. הפרידה מהבחורים הייתה קשה , הבכי וזעקות השבר הגיעו עד לב השמיים . בינתיים הלכה וקרבה המלחמה , שלטונות הצאר ציוו על על אנשי העיירה להתפנות . השתררה בהלה גדולה, אנשים החלו במהירות לחפור בורות בחצרות בתיהם כדי להסתיר דברי ערך. ולבסוף ברחו מן העיירה, כשהם נושאים עמם רק החפצים ההכרחיים לקיומם. העיירה התרוקנה מהר מאוד מיושביה ובקרבות שהתחוללו בה נשרפה כליל.
בשוך הקרבות חזרו היהודים לעיירתם ההרוסה והחלו לבנותה מחדש. בית הכנסת שאף הוא הפך לעיי חרבות לא שוקם מיד ועוד זמן רב עמד בשיממונו. הקהל התפלל במניינים בבתים פרטיים. ב1917 נפטר רב העיירה ר’ נחום פייגנבוים .
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה וקרסנוברוד עברה לחיות תחת השלטון הפולני. אותם ימים היו רעים במיוחד ליהודי קרסנוברוד. הם סבלו קשות מאיכרי הסביבה שהיו באים בימי השוק, מצוידים במטולי ברזל וגרזנים, פורצים לאור יום לחנויות של יהודים ושודדים אותם. לא רק חנויות נבזזו , גם בתים, ורכוש רב ירד לטמיון.
שלושת השוטרים היחידים שאמורים היו לאכוף את החוק משום מה לא הפגינו נוכחות. יהודי העיירה ארגנו מספר פעמים משלחות שבאו להתריע בפני שלטונות פולין בזמושץ על המצב הקשה והעלו חרס בידם. האמת חייבת להיאמר, לו היו היהודים מארגנים הגנה עצמית יתכן שהיו משליטים סדר ומונעים את האבדות הרבות ברכוש . כסימוכין להשערה זו הרי לכם הסיפור הבא:
באחד מימי ראשון תפסו מספר פורעים את היהודי הזקן יעקלה קנבל והחלו להתעלל בו, בין השאר ניסו לחתוך את זקנו בסכין. באירוע הבחין הרש סנדרס (לפלר). בלי הרבה היסוסים, ובלי לאבד זמן יקר ,תפס מטיל ברזל ויחד עם הגיסים שלו הצליח להניס את הגויים בני העוולה .
השקט חזר סוף סוף לעיירה הודות לעשרות השוטרים שהגיעו מזמושץ לקרסנוברוד מצוידים בנשק חם , הם טפלו בפורעים באלות וביריות באוויר. השקט לא ארך זמן רב וכבר ב1920 נערך פוגרום ביהודי העיירה על ידי רוצחי פטליורה שמשך יממה שלמה בזזו, אנסו ואף רצחו שני יהודים . לאחר פוגרום זה ידעה העיירה ימים טובים יותר.
הרבנות הכריזה על יום זיכרון ותענית לזכר אותם שש שנות סבל שעברו על יהודי קרסנוברוד. יום זה צוין בתפילה ובאמירת פרקי תהילים על חורבות בית הכנסת .באחד מימי הזיכרון נכח בן העיירה יוסף רינד,שהגר באותם ימים לאמריקה. הוא היה נרגש מאוד מן המעמד ולאחר שהתגבר על פרץ דמעותיו עודד את יהודי העיירה להקים מחדש את בית הכנסת . ואמנם תוך זמן קצר קם ועד,שטפל בבניית בית הכנסת. טובי האמנים גויסו ממרחקים למטרה קדושה ונעלה זו. לא ארך זמן רב ובית הכנסת עמד על תלו לתפארת ולתהילה .וקירותיו ותקרתו קושטו בציוריו המופלאים של משהל”ה סופר. לבית הכנסת הוחזרה אף מנורת הנחושת ששמשה בבית הכנסת הראשון . הודות לתושייתו של אהרון לוכפלד שהצליח להצילה מבית הכנסת הבוער ב1915 .
יום חנוכת בית הכנסת החדש הפך ליום חג בעיירה. הובאה תזמורת מלובלין שהרקידה לצליליה את הקהל. העמידו שולחנות עמוסים כל טוב לכבודם של בני העיירה. השמחה הייתה גדולה והרקיעה שחקים ,וכמו שנאמר, מי שלא ראה שמחת חנוכת בית הכנסת של קרסנוברוד לא ראה שמחה מימיו.
רבים היו גבאי בית הכנסת ,מהם נציין את אהרון לוכפלד, אליהו זימרמן, יוסף לדרמן, שמואל רינד, יוסף פרידלנדר, מרדכי גורטלר,שמעון אונציג ועוד רבים טובים אחרים וכמובן, נציין את המנצח הראשי של בית הכנסת ליב בורג.
ב1921 נוסדה פולין, היהודים היוו – כ- 10% מכלל אוכלוסייתה. היה זה ריכוז היהודים הגדול ביותר בעולם, ולכן הפכה פולין למרכז היהודי המשמעותי ביותר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. במהלך ועידת ורסאי התווכחו ראשי היהודים בשאלה איזו צורת אוטונומיה יש לדרוש מהפולנים, זאת על רקע המאמץ לכפות על פולין את הסכם המיעוטים . יהודי פולין טפחו תקוות גדולות לזכות במעמד של מיעוט לאומי ואכן בחוזה המיעוטים זכו היהודים באוטונומיה חלקית.
שנות העשרים היו שנים של רווחה כלכלית בקרסנוברוד. היהודים התפרנסו בכבוד, כשליש מאנשי העיירה מסחר בעצים. הגויים שחיו בשכנות קנאו וניסו לפגוע בפרנסת היהודים על ידי העתקת השוק ממרכז העיירה לאזור נוצרי טהור שבו לא הייתה ליהודים דריסת רגל. הודות לשתדלנותם של עורכי הדין ובראשם ד”ר הרטגלס בוטלה הגזרה, שעלולה הייתה לשבורת את מטה לחמם של היהודים לשמחתם של היהודים השוק חזר לפעול במתכונתו הישנה.
באותן השנים החל לחלחל הרעיון הציוני בקרב הנוער היהודי בקרסנוברוד. הוקם ארגון הנוער הציוני בסיועה של הלשכה הראשית של הקרן הקיימת בוורשה. הרעיון הלהיב צעירים רבים שהחלו לפעול במסירות באסוף כספים עבור הקרן הקיימת, ביניהם היו יעקב זימרמן, יהושוע גורטלר, אליעזר גליקמן, אליהו רינד ואחרים שאף צוינו לשבח עבור פעולה ברוכה זו.
התקיימו אספות חברים, הוקמה ספרייה ואולם קריאה גדול ואפילו מועדון ששקק חיים ברב שעות היום, הכול בתמיכתה ועידודה של ההסתדרות הציונית . יש לציין שעל מדפי הספרים שבספרייה צצו בצד ספרי הקודש גם ספרי השכלה.
חברי הארגון הציוני פעלו בתנאים קשים, ולא אחת נתקלו בהתנגדותם של חלק לא מבוטל של יהודי העיירה שבאחת ההזדמנויות לעגו ,גדפו ואף העליבו פעילים שניסו למכור פירות יבשים לכבוד ט”ו בשבט כדי להעביר את התמורה הכספית לקרון הקיימת .הארגון הציוני לא האריך ימים , הוא התפרק למספר ארגונים כמו “פועלי ציון”, “דרור” (פרייהייט), ” המזרחי”, “הציונים הכלליים” והרוויזיוניסטים שהיו במעוט.
באותם ימים נוסדה גם אגודת “החלוץ” שחלק מחבריה היו בהכשרה וביניהם כאלה שהצליחו להגשים את הרעיון הציוני הלכה למעשה ולעלות את הרעיון הציוני הלכה למעשה ולעלות לארץ. מבין המפלגות קם גם ה”בונד” שהייתה מפלגה אנטי ציונית שדגלה בסוציאליזם, שראתה בהקמת מסגרת אוטונומית תרבותית בתוך פולין את הפתרון לבעיה היהודית.. הם פעלו נגד האנטישמיות ופעלו בעיקר לשיפור תנאי עבודתו של הפועל היהודי. הייתה גם המפלגה הקומוניסטית שנרדפה קשות על ידי המשטר הפולני. בנוסף הייתה גם “אגודת ישראל” שהייתה מפלגה חרדית שראתה בציונות פגיעה ברעיון המשיחי וקיימה מערך של “חדרים”, ישיבות ,בתי מדרש ובתי ספר להכשרה מקצועית. באותם השנים חל גם מהפך בחינוך ילדי העיירה ההורים נאלצו לשלוח את ילדיהם לבית הספר העממי הממשלתי מכוח חוק חינוך חובה שנחקק באותם ימים. בחציו הראשון של היום למדו ילדי ישראל למודים כלליים בתנאים נאותים בבית הספר הפולני שחדריו היו מאווררים שטופי אור ונקיים. אך את למודי הקודש בחציו השני של היום נאלצו ללמוד בחדרים קטנים חשוכים ומלוכלכים, מה שגרם לא מעט עגמת נפש. את הפתרון לבעיה ספקה תנועת המזרחי כאשר פתחה סניף של בית ספר “יבנה” בעיירה. ממרכז “יבנה” נשלח מורה ללמד עברית. היה זה הפדגוג המוכשר ב. כהנוביץ. ואילו על למודי הקודש בבית הספר הופקד ר’ חיים אונציג. יש לציין שתלמידי בית הספר רכשו ידע רב בשפה העברית בזמן קצר יחסית. על אף ההצלחה בית הספר לא האריך ימים וזאת משום החיכוכים הרבים שהיו בין שני מוריו.
גם סביב מינויו של רב העיירה הייתה שערורייה לא קטנה. חסידי רדזין שהיו במעוט ניסו למנות רב מטעמם. הדבר נתקל בהתנגדות נמרצת של רב אנשי העיירה שהציעו את הרב מנחם מוניש מרגליות. לאחר מריבות רבות הובא העניין לדיון בפני הרב מטרנוב, רבי מאיר אריך זצ”ל. הרב מטרנוב פסק לטובת הרב מוניש מרגליות, כיון שנבחר ברוב קולותיהם של אנשי העיירה. הרב מרגליות כהן כמנהיגה של העדה בעיירתנו משנת 1923 ועד שנספה בידי הנאצים ימ”ש.
לחיי התרבות של העיירה תרם רבות גם חוג הדרמה שבראשו עמדו אשר הנדלסמן ויהושע באב”ד. החוג העלה מספר הצגות שהצלחתם הייתה מעל למשוער.
בשנים 36′-37′ החלה האנטישמיות בקרסנוברוד להרים ראש.הגויים הפולנים שמו להם למטרה לפגוע בכלכלתם של יהודי העיירה.הם לא בחלו בשום אמצעי להשגת היעד שהציבו לעצמם. פתחו חנויות שהתחרו בחנויות של יהודים, נקטו באלימות ולא אחת השחיתו רכוש יהודי. הם גם מנעו מלקוחות להיכנס לחנויות של יהודים בימי השוק שהמו מאדם. יהודי העיירה היו חסרי אונים. ואם גם זה לא הספיק ניחתה גזרה חדשה מכוון בלתי צפוי- בית הנבחרים הפולני קרי הסיים. הוצע חוק לבטול השחיטה הכשרה, דבר שזעזע מאוד את אנשי העיירה וסביבתה.לבטול רוע הגזרה אורגנה משלחת של ועד הקהילה בראשותו של שמואל גורטלר. היו”ר בן ציון לובלינר ורבני הערים זמושץ’ וקרסנוברוד. המשלחת נפגשה עם הרוזן פודקובסקי שהיה חבר הסנט הפולני ומקורב לנשיא פולין דאז מושציצקו. כצפוי המשלחת לא הצליחה להשיג דבר. ואם לא די בכך ,ניחתה בחורף 37′ צרה חדשה, בתו בת העשר של נוצרי שגר בקרבת מקום נעלמה. כצפוי האשימו את היהודים בהריגת הילדה ולקיחת דם מגופה לאפיית מצות לפסח. לא חסרו עדים שטענו כי במו עיניהם ראו את הרצח. הגדילה לעשות המשרתת הגויה שהייתה כובסת בביתו של הרב. הכובסת ספרה שראתה באחד הארונות שבביתו בקבוקים מלאי דם.ההמון המוסת החל לפתוח קברים טריים כדי למצוא את גופת “הנרצחת”. רק לאחר השתדלות אצל נציב המחוז הופסק חילול הקברים. התעלומה נפתרה באביב כאשר גופת הילדה בת העשר התגלתה ליד סכר הטחנה עם הפשרת הקרח. מהבדיקה הרפואית עלה שהגופה הייתה במים זמן רב מה שאשר שהילדה טבעה בנופלה לאחד הבארות ,שנוצרו על ידי שבירת הקרח שכסה את הנהר הקפוא מעשה ידיהם של תושבי המקום.