נוף כפרי

פרטיזנים

יהודי קרסנוברוד היו אנשים פשוטים שמשאת נפשם הייתה להביא לחם לפי הטף וספר לרוות את צימאון הנפש לדבר השם. כמו בכל קהילה כך גם בין אנשי העיירה היו כאלה שהתבלטו במיוחד בכישוריהם היצירתיים בחוש ההומור, בטוב ליבם ובחכמתם. אני מבקשת להתמקד בדמויות שחיו עשרות שנים לפני מלחמת העולם השנייה ושהתברכו בתכונות אלה ואולי אף יותר מזה. הדמות הראשונה שברצוני להתעכב היא של יושה העגל או כפי שכינוהו אנשי העיירה “יושה קאלב”

יושה עגל

מעשיו של יושה העגל שמשו כנראה נושא למחזהו של יצחק בשביס זינגר בשם זה. יושה העגל שחי בעיירה שלנו וששמו היה יוסף היה אדם מוזר. חשבוהו לשוטה מפני שעל כל שאלה היה עונה רק בכן ולא. הוא התפרנס בדוחק מסבלות ושליחויות שונות ושכרו שולם לו בפרוטות מעטות.אך את עיקר פרנסתו מצא בכריית קברים שתמורתם קבל מקום בבית הקברן להניח שם את ראשו וגם מזון דל שכלל לחם ותה. לימים למד יושה העגל לכתוב תפילין ומזוזות אצל משהלה סופר. הוא חי חיי עליבות והיה נתון לחסדם של אחרים. כאשר הקברן גרש אותו מביתו מצא יושה מחסה בבית המדרש. יום אחד פרצה מגפה בעיירה ובני העיר החלו לתור אחרי כל דבר המסוגל לעצרה. הם החלו לחזור בתשובה והחליטו גם להעזר בסגולה עתיקה שמקורה בספרי הקבלה, השאת זוג יתומים בשטח בית העלמין. בפעולה זו טמון סוד לעצירת המגיפה ולהפיכת האבל לששון. כעבור זמן לא רב נמצא הזוג המתאים. אנשי העיירה החליטו להשיא את יושה העגל שהיה יתום מאביו ומאמו עם בתו של הקברן שהיתה יתומה מאם. העמידו חופה בבית הקברות וערכו חתונה כדת וכדין. עשירי העיר דאגו להוצאות החתונה ולמתנות לזווג הצעיר. ואכן,כעבור זמן קצר נעצרה המגיפה. עלי לציין במאמר מוסגר, שגם בבית העלמין הישן של תל-אביב נערכה חתונה יהודית עם תזמורת שירה וריקודים. זה קרה ב-1902 כאשר פרצה בא”י מגיפת כולרה קטלנית שהפילה חללים רבים בכל אזורי הארץ. בייחוד בערים הקרובות לקו החוף;עזה,לוד ויפו. אישה צעירה בשם לובה רזניק ילידת רוסיה הלבנה, שהייתה בתו של הרב אברהם יצחק סטוזנסקר, ששימש אחד מראשי ישיבת מאה שערים בירושלים השיאה זוג יתומים בבית העלמין החדש של יפו ולימים בית העלמין הישן של תל-אביב ודאגה להוצאות החתונה ולפרנסתו של הזוג הצעיר. ואמנם כעבור זמן קצר נעצרה המגיפה.יושה העגל נעלם זמן קצר אחרי החתונה . אחת השמועות גרסה שהוא הצטרף למיסיונרים, והאחרת שנהרג על ידי האיכרים. בינתיים יושה העגל נשכח מליבם של של רבים מבני העיירה . יום אחד הגיעה שמועה שחתנו של הרבי מזשינעוו ,משה חיים קמינר, נעלם מביתו זמן קצר לאחר שנשא לאישה את בתו של הרבי . נושא זה העסיק את בני העיירה זמן מה עד שגם זה נשתכח מליבם. העסק הסתבך רק כאשר אחרי קרוב לשנתיים שב רבי משה קמינר לביתו. השמחה הייתה גדולה בחצרו של הרבי מזשינעוו ,ולכבוד המאורע ערך הרבי משתה גדול ומפואר בביתו של הרבי מבעלז. בבית הרבי מבעלז שהו באותה עת גם חסידים מקרסנוברוד בינהם היה משהילה סופר ,אלחנן ,אלי שוסטר ועוד,שהוזמנו לאותה ארוחה חגיגית. כשלב כולם טוב ביין הוצג חתנו של הרבי בפני הקהל. המוזמנים מבני קרסנוברוד נדהמו לראות שאותו ר’ משה חיים קמינר אינו אלא יושה העגל בן עיירתם. כהרף עין קם אחד מבני קרסנוברוד ,אלי שוסטר וסטר סטירה מצלצלת על לחיו של החתן שנשאר נבוך ומבולבל ולא הצליח להוציא הגה מפיו. קמה מהומה והקהל התפלג לשתי מחנות. מחנה אחד של אנשי קרסנוברוד שטענו בקולי קולות שהחתן אינו חתנו של הרבי ושמו אינו משה חיים קמינר אלא יושע עגל, ושהוא בעלה של בת הקברן מקרסנוברוד. מחנה שני כלל את בני זשינעוו שלא הצליחו לשלוט בכעסם וכמעט קרעו את בני המחנה הראשון לגזרים. בני זשינעוו טענו שזו עלילה ושאי אפשר להגיד דברים כאלה על חתנו של הרבי. בשוך הסערה סוכם להביא את העניין לדין תורה, בפני בית דין של רבנים מוסמכים וגדולים בתורה. בפני בית דין זה הופיעו משהילה סופר ,הקברן ובתו העגונה. אלה טענו שהם מכירים אדם זה כיושה עגל שגדל ונתחנך בעיירה ואף נשא לאישה ביום פלוני את בתו של הקברן . לעומתם טענו הרבי מזשינעוו וחסידיו שאדם זה הוא רבי משה חיים קמינר כיוון שבשובו הביתה הכיר את אשתו ונתן בה סמנים שבינו לבינה. בנוסף לכך הוא זכר את הדף מהספר שבו למד בלילה שלפני העלמו. טענות שני הצדדים היו הגיוניות וההתדיינות ארכה חודשים רבים. לבסוף הוכרע הדין ולשמיעת פסק הדין התאספו אלפי סקרנים מאנשי הסביבה. פסק הדין לא היה חד משמעי ולכן גזר הדין קבע שעל יושה עגל הוא משה קמינר לתת גט פיטורין לשתי נשותיו ואחר כך רשאי הוא לשאת מחדש את אחת מהן לפי ראות עיניו. עלי לציין שלשמחתי קבלתי הערה מעניינת מחברנו יצחק בורג בקשר ליושה עגל. החבר יצחק בורג ספר לי שההצגה יושה עגל או כפי שכונתה יושע קאלב מאת יצחק בשביס זינגר רצה מספר שנים בוורשה של אמצע שנות ה-30 . אביו של יצחק שהיה בשנים 36 ‘-37′ כבן 55 שנים שמע מפי הנופשים שהתארחו בפנסיון שלו,רשמים מאותה הצגה שהייתה באותם ימים מאוד מפורסמת. עוד הוסיף וספר שהמגרש שעליו בנה את ביתו ושאותו קנה בכסף מלא היה שייך ליושע עגל ולאחיותיו שהיו יורשיו של מגרש זה. כיון שהמגרש נמכר אחרי היעלמותו של יושע חייב היה אביו של יצחק להשיג גם את חתימתו של יושע שהייתה חסרה להשלמת העסקה. האב חיפש את יושע ולבסוף מצא אותו בגליציה וכך השיג את חתימת ידו. באותו מעמד התוודה יושע עגל שאכן הוא התחזה למשה חיים קמינר חתנו של הרבי מזשינעוו . מעשה שהיה לפני מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1905-1910 . המעשה הסעיר בזמנו את רוחם של רבים ומצא פורקנו בספרות ואף לתיאטרון הגיע. יורשה לי לציין במאמר מוסגר, שבפברואר 2010 קבלתי אי מייל מהגב’ אילנה פולק שהיא נכדתה של לאה פירשט לבית אלבאום שנולדה ב1883 בקרסנוברוד ,לדבריה ,היצירה “יושה עגל” היא לא של בשביס זינגר אלא של אחיו הגדול ישראל יהושע זינגר שהם גם קרובים רחוקים של הגב’ אילנה מצד אמה.