נוף כפרי

פרטיזנים

יהודי קרסנוברוד היו אנשים פשוטים שמשאת נפשם הייתה להביא לחם לפי הטף וספר לרוות את צימאון הנפש לדבר השם. כמו בכל קהילה כך גם בין אנשי העיירה היו כאלה שהתבלטו במיוחד בכישוריהם היצירתיים בחוש ההומור, בטוב ליבם ובחכמתם. אני מבקשת להתמקד בדמויות שחיו עשרות שנים לפני מלחמת העולם השנייה ושהתברכו בתכונות אלה ואולי אף יותר מזה.

מוישלה סופר

על מוישלה סופר שמעתי מפי הורי עוד כשהייתי ילדה קטנה. בקרסנוברוד ובעיירות הסביבה נשא בפי כל שמו של מוישלה סופר ,הוא היה אדם ממוצע קומה נעים הליכות כשחיוך רחב נסוך על פניו המעוטרים זקנקן לבן ומקטרת נצחית בפיו, מקטרות היו לו למכביר, ארוכות וקצרות לחגים ולימי חול, במיוחד בלטה זו של חג הפורים שהייתה ארוכה מאוד והגיעה עד הברכיים והייתה עשויה מטבעות בצבעים שונים. לדבריו הוא קבל אותה בירושה מאבות אבותיו.
בזכות פשטותו, חוש ההומור שבו ונכונותו להתרועע עם פשוטי העם ונכבדיו כאחד ,היה אהוד ומקובל על כל הבריות. עם כולם מצא שפה משותפת ,אהב את כולם וכולם אהבו אותו. מחסידי בלז היה ,שמר תורה ומצוות ונזהר בקלה כבחמורה. היה סופר סת”ם מעולה, ובעל כישרונות בשטחי אמנות שונים כמו ציור חריטה בעץ ובמתכת ,כתיבת שירים והלחנתם והופעה בפני ציבור בקטעי הומור, שירה ובסיפורי מעשיות שמוסר השכל בצידן. הוא היה הכוח המניע והרוח החיה מאחורי כל מסיבה ושמחה שהתקיימה בעיירה. איש לא העז להרים אירוע או שמחה בלי שמשה”לה סופר יהיה נוכח, השמחה לא הייתה שלמה ללא הבדיחות והמעשיות שלו. בעיקר השקיע את כל כולו בחתונות של עניים שידם לא הייתה משגת בשכירת בדרנים ונגנים. במקרים אלה הוא היה עושה שמח במקומם. לאחר החתונה בליל שבת ל”שבע הברכות” היה אוסף סביבו חבורה שלמה של חסידים ואתם מגיע לביתם של הזוג הצעיר ומעלה בפניהם סיפורי חסידים ומעשיות על רביים ויהודים טובים ומתבלם בדברי חכמה. לקראת סוף הערב היה יוצא בריקודים וסוחף אחריו בהתלהבותו את כל הקהל. ריקוד היה לו לר’ משה”לה ,ריקוד ה”ברוגז “ואמר מי שאמר,שמי שלא ראה את ר’ משה”לה מפזז את ריקוד ה”ברוגז” לא יודע ריקוד מהו. ריקוד ה”ברוגז” היה ריקוד פנטומימה שהראה את ניסיונותיו של אברך צעיר כיצד לפייס את אשתו הזועמת. את תפקיד האישה הכועסת היה ממלא חסיד, ואילו משה”לה היה בתפקיד האברך המפייס. בריקוד שנמשך שעה ארוכה היה משה”לה מדי פעם מוציא ע”י תנועות שונות ומשונות מתנה מכיסו במטרה לכבוש את ליבה של רעייתו שלבסוף נענתה והתרצתה לו.
משה”לה סופר עשה רבות למען אחרים, אם זה בעזרה לנזקקים ואם זה בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. אבל לביתו עשה מעט מאוד. למרות היותו אמן בחסד עליון , נשאר עני וחי בדוחק כל ימי חייו. הוא אמנם לא התברך בעושר גשמי אך עושר רוחני היה לו ובשפע.
לאחר מותו בין שאר דברי ההספד אמר רב העיירה: “צדיקים אחרי מותם קרואים חיים” ,ואמנם רבי משה”לה לא מת מבחינתם של בני עיירת קרסנוברוד , דמותו היקרה המשיכה לחיות בליבותיהם של כולם ובייחוד באלה שבאו לחסות בד’ אמותיו.
יהי זכרו ברוך!