נוף כפרי

יהודי קרסנוברוד היו אנשים פשוטים שמשאת נפשם הייתה להביא לחם לפי הטף וספר לרוות את צימאון הנפש לדבר השם. כמו בכל קהילה כך גם בין אנשי העיירה היו כאלה שהתבלטו במיוחד בכישוריהם היצירתיים בחוש ההומור, בטוב ליבם ובחכמתם. אני מבקשת להתמקד בדמויות שחיו עשרות שנים לפני מלחמת העולם השנייה ושהתברכו בתכונות אלה ואולי אף יותר מזה.

משה לייב בורג

רבי משה לייב ז”ל היה אחד הדמויות המופלאות שנעלמה מנוף חיינו. מזגה בתוכה יראת שמיים

פרטיזנים

עם טוב לב ומסירות אין קץ לזולת. נפש שקבלה על עצמה עול תורה באהבה וברצון.היה עסקן ציבורי בכל רמ”ח אבריו. התייחס בכבוד ובחיבה לכל בן אנוש וקשה יום, התחנך בסביבה
חרדית והפנים את רוח התורה ויראת השמים. עמד בראש כל מפעל ציבורי שהיה בעל גוון דתי.
משחר נעוריו קבל עליו שליחויות ושתדלנויות למען הכלל. בצע כל משימה בהתלהבות חסידית במסירות ובשמחה. מבין הפעילויות הברוכות שלו יש לציין:
א) שחרור בחורי העיירה משירות צבאי בתקופת מלחמת פולין נגד הבולשביקים.
ב) עזרה בהקמת בית הכנסת שנתיים לאחר שנחרב במלחמת העולם הראשונה, הודות למרצו ולשלהבת האש שבערה בעצמותיו.
ג) סובב בחג הסוכות בין בתיהם של יהודי העיירה שלא יכלו להגיע לבית הכנסת מפאת מחלתם וזיכה אותם במצוות נטילת הלולב.
ד) במסגרת עיסוקיו ב”חברת קדישא” לחם על שמירת דיני הקבורה במחיר של סיכון עצמי.
ה) אסף כספים עבור עניי העיר, עריכת המבצע “קמחא דפסחא” ותרומות לקופסת ר’ מאיר בעל הנס.
כל הפעילויות האלה התבצעו בהתנדבות ושלא על מנת לקבל פרס, על אף מצבו הכלכלי הקשה לא הרשה לעצמו ליהנות אפילו במעט מסכומי הכסף הגדולים שאותם גלגל וחלק לנזקקים
למרות שהוא עצמו היה נזקק להם גם כן. בשלהי מלחמת העולם השנייה שהה ברוסיה ,ועל אף התלאות הרבות שהיו מנת חלקו כמו של רבים אחרים,שרד בזכות מעשיו הטובים.
לבסוף הגיע ארצה. לא טלטולי הדרך ולא הקור העז של סיביר הצליחו לקרר את מזגו הסוער להמשיך לפעול למען הצבור. אבן הנגף שעמדה בדרכו והקשתה עליו בביצוע משימותיו הייתה
בריאותו,שהלכה והידרדרה. לאחר שגר שלוש שנים בתל-אביב, קנה לו דירה צנועה ברמת ים שבבת ים ולפני שנכנס לביתו החדש דאג איך לא, שיבנה בית כנסת שכונתי, ועוד בחייו ראה את בית הכנסת בנוי ועומד על תילו וקולות של לומדי תורה מהדהדים מתוכו.
בן ע”ג היה במותו לדאבון ליבם של כל מוקיריו. יהי זכרו ברוך!

אבא כפי שזכור לי: מספרו של יצחק בורג ז”ל מעיירה בפולין עד לארץ ישראל” בעריכת בנו אבי בורג.
אבא היה אדם עסוק תמיד בפרנסת המשפחה ובענייני הציבור, עם זאת נוכחותו בבית הייתה מורגשת בכל תחום ,וחום ליבו ומזגו הנוח הישרו אווירה תמידית של רוגע ופיוס. לאבא, שלא היה מהעשירים, הייתה הופעה נאה, והוא עורר יחס של כבוד מצד כל אלה שבאו איתו במגע יהודים ופולנים כאחד. גם אנחנו שלמדנו כעת ב”חדר “קבלנו יחס מיוחד בהיותנו בניו של משה לייב.
משחר ילדותי זכור לי איך ביום הזיכרון השנתי לאמא היה מעמיד את שבתאי ואותי על ספסל בבית הכנסת ואומר אתנו קדיש לזכרה.
בשנים בהם למדנו בבית הספר היה מעיר אותנו הקטנים כל בוקר בשעה 6.00,כאשר המגפיים שלנו עומדים ליד הדלת נקיים מהבוץ של אתמול ומצוחצחים .הוא דאג שלפני היציאה לבית הספר נתפלל תפילה קצרה ונאכל ארוחת בוקר. בכל אותן שנים הוא דאג שבנוסף ללימודים בבית הספר הממלכתי הפולני , נלמד אחר הצהריים אצל הטובים והנאורים שבמלמדים היהודיים.
דמותו החינוכית ותבונתו עזרו לנו בכל שנות המלחמה והנדודים ואפשרו לנו לעמוד כמשפחה מלוכדת ואוהבת גם במצבים הקשים ביותר. בעת ששהינו בקאנסק שבסיביר נודע לנו שבגולג (במחנה אסירים) שבפרברי העיר נמצאים אסירים יהודיים אבא יצר קשר עם אחדים מהם. ובזמן שאנו עצמנו סבלנו ממחסור הוא דאג להעביר להם חבילות לחג למרות הסיכון הרב מול השלטון החשדני והנוקשה.
בגרמניה הוא פעל לארגון אזכרה ראשונה לקדושי קרסנוברוד שנספו בשואה. באזכרה השתתפו יוצאי העיירה ששהו אז במחנה עקורים. כששבתאי ואני היינו בקפריסין, הוא שלח לנו מהארץ מכתבי עידוד יחד עם קטעי עיתונים על הנעשה בחזיתות המלחמה. מכתבים אלה הביעו את גישתו הציונית הנלהבת. אחרי הכרזת המדינה פיסלתי עבורו בקפריסין את עבודתי הראשונה באבן וחרטתי בו את הפסוק מתפילתו היומיומית שהתגשמה “אור חדש על ציון תאיר…”
את הקשר שלי עם טובה הוא ליווה באהדה רבה. ולקראת החתונה שלנו התרוצץ בין מתווכי הדירות ובשכונות, בחיפוש אחר דירה מתאימה לנו ויכולתנו הכספית .כאשר גרנו ברמת גן הוא הגיע מידי פעם מרמות -ים הרחוקה וליווה בחום ובאהבה את צעדינו הראשונים כזוג צעיר .