יהודי קרסנוברוד היו אנשים פשוטים שמשאת נפשם הייתה להביא לחם לפי הטף וספר לרוות את צימאון הנפש לדבר השם. כמו בכל קהילה כך גם בין אנשי העיירה היו כאלה שהתבלטו במיוחד בכישוריהם היצירתיים בחוש ההומור, בטוב ליבם ובחכמתם. אני מבקשת להתמקד בדמויות שחיו עשרות שנים לפני מלחמת העולם השנייה ושהתברכו בתכונות אלה ואולי אף יותר מזה.
ה”ברוזנים” – קטשערס
“ברוזנים”- כך כינו את זוג הקשישים חנה ומשה גרינבוים. ביתם שכן ליד בית הכנסת, מאוד אדוקים היו, ושניהם אהבו ללמוד תורה, עד אשר קשה היה לקבוע בקיאותו של מי גדולה יותר.
כיוון שחשוכי בנים היו אמצו את האחיין של חנה, הרש פכר שהיה יתום מאמו. הרש זה היהקצת פרא אדם ,אבל בעל ידע נרחב . כיון שהתנהגותו הייתה זרה בעיני הבריות כינוהו “הרש המשוגע”. הזוג חנה ומשה לא רוו יותר מדי נחת מהאחיין. הרש לא היה אדוק כהוריו
המאמצים וגם לא נזהר במצוותיו. על אף שידע בעל פה את התנ”ך, לא נמשך ללימודי הקודש אלא התעמק בלימודי שפות ומדעים. בגיל צעיר יחסית עזב את הוריו מאמציו והיה פוקד אותם
פעם ביובל. התפרנס ממתן שעורים פרטיים בבתי עשירים בלובלין, ובית לא הקים .
חנה ומשה מכניסי אורחים היו בכל נפשם ומאודם. ביתם היה פתוח לכל. וכשבית היה צר מלהכיל את כל האורחים הקרואים ,הייתה חנה מציידת אותם בכלי מיטה כדי שיוכלו לישון
ללון במקומות אחרים,כמו בבתי מדרש, או ב”שטיבלעך” של אנשי בלז.
חנה ומשה היו אנשים צנועים חיו חיי עוני ודחק והסתפקו בפת חרבה מערב שבת עד שבת.
האכילה עצמה הייתה אקט טפל בעיניהם, העיקר היו נטילת הידיים והברכות שקדמו לפני ואחרי הארוחה. שלושה מקורות של פרנסה היו לזוג חנה ומשה. מקור אחד היה סחר בסיד.
הלקוחות באו מקרב יהודי העיירה ואיכרי הסביבה שהכירו את יושרם וסמכו על הגינותם בשקילת הסחורה. מקור שני היה סחר באווזים ובנוצות. הרווח העיקרי היה ממכירת הנוצות.
חנה הכינה מהנוצות כרים וכסתות ששמשו מצעים לאורחיה הרבים. המקור השלישי בפרנסה היה מסחר ביי”ש ועוגות שהיה מיועד רק עבור באי בית המדרש. מהמסחר האחרון נהנה הזוג
במיוחד כיון שעם מכירת היין והעוגות התחייב הקונה לקרוא משני לוחות ,שהיו מונחים מול עיניהם,הייתה זו מלאכת מחשבת של משה’לה סופר ,כשעל אחד מהם רשום “ברכת נהנין” ועל
השני- “ברכה אחרונה” ,כאשר הקונים היו מברכים בקול רם את “ברכת הנהנין” היו חנה ומשה עונים אמן בקול רם ובפנים קורנות מאושר.
יהי זכרם ברוך!!