טקס האזכרה לקדושי קרסנוברוד ט”ו בחשוון תשנ”ו:

בחרדת קודש אני פרל שרה לבית שורצברג אלבאום ,מקבלת על עצמי את התפקיד של בצוע הניהול של טקס האזכרה,מחברנו היקר מר אברהם גליקמן ז”ל. אברהם ניהל את ענייני הארגון יוצאי קרסנוברוד בחכמה בתושייה ובמסירות רבה. עברתי על החומר שמסר לי ומצאתי דברים חשובים שנעשו על ידו שחלקם לא היו ידועים לי. מלבד הקמת המצבה שלפי דבריו ובצדק זוהי לא מצבה אלא אנדרטה וזה כשלעצמו מפעל חיים הראוי לכל שבח, אברהם גם דאג להבאת האפר ממחנה הריכוז אושוויץ שבפולין בתאריך 23.11.1980 ולהטמנתו באנדרטה. גם דאג למגילה שבה כתובים שמות כל קדושי העיירה שנספו במלחמה על ידי הנאצים י”ש. יתר הקדושים יוצאי העיירה שנפטרו עם השנים גם הם רשומים במגילה נפרדת שטמונה באנדרטה. עד לפני זמן לא רב אברהם ז”ל ניהל גם את טקסי הזיכרון לשואה ולגבורה של קדושי עירנו.
ברצוני להמשיך בבצוע המשימה החשובה והקדושה לכולנו ולנהל את טקס האזכרה כדי שזכרם של קדושי עירנו לא ישכח ויישאר בקרבנו לדורי דורות.
נעמוד דקה דום לזכרם של הקדושים.
ברצוני לומר כמה מילים לזכרם של קדושי קרסנוברוד. יהודי קרסנוברוד הקדושים היו אנשים פשוטים שמשאת נפשם הייתה להביא לחם לפי הטף וספר לרוות את צימאון הנפש לדבר השם. חיים שקטים אלה נכרתו באכזריות מפלצתית וללא עת. הם במותם החרישי צוו עלינו לזעוק אל העולם כולו את זעקתם האחרונה חסרת האונים שתגזול ממנו את מנוחתו ושאננותו לנצח,בגלל הדם שנשפך. לא ישכחו לנצח חייהם השקטים שגדולתם לא הייתה בחייהם אלא במותם על קידוש שם ישראל.
חיים שקטים -פשוטים הם ויפים ,קדוש שם המוני של עדה שלמה הוא איום ונורא אולם נאדר בגדולה.
אנו נתפלל לעילוי נשמותיהם הקדושות.
אזכרת נשמות לנפטרים תשנ”ו

1) אברהם גליקמן בן יואל
2) בורג שלמה בן משה אריה
3) גולומב זאב בן שלמה
4) קופיץ משה בן שלמה
5) רפפורט מרדכי בן יוסף
6) שוך גרשון בן צבי
7) אהרון יהושוע בן נח

טקס האזכרה לקדושי קרסנוברוד ט”ו בחשוון תשנ”ז :

היום ט”ו בחשוון תשנ”ז אני מתכבדת בזה לפתוח את טקס האזכרה השנתי לזכר קדושי עירנו.
ברשותכם אקרא את שירו של יצחק קצנלסון המשורר והסופר העברי -אידי שנולד לפני 110 שנים ,בקר בארץ בשנת 1934 ,היה מלוחמי גיטו וורשה ובשנת 1944 נשלח עם בנו לאושוויץ ושם נרצח.
שירו של יצחק קצנלסון:
חלום חלמתי נורא מאוד: אין עמי ,עמי איננו עוד. בצעקה קמתי אהה, אהה אשר חלמתי בא לי בא! הה, אל ברמה! אקרא רתת על מה ולמה עמי מת?
על מה ולמה ? מת לשוא? לא במלחמה לא בקרב… נערים, זקנים גם נשים וטף כבר אינם, אינם- ספקו כף. כה אבך ביגוני, גם יום גם ליל? על מה רבוני?
ולמה אל?
דקה דומיה לזכר הקדושים.
ברצוני לדבר היום על תחילת הישוב היהודי בקרסנוברוד עד מלחמת העולם הראשונה.
ראשוני היהודים התיישבו בקרסנוברוד במחצית השנייה של המאה ה-16 . מקומה של קר’ בצידי הדרך מזמושץ ללבוב. מקומה תרם להתפתחות המסחר, בעיירה התקיימו ימי שוק שבועיים ו 6 ירידים שנתיים.
היהודים התפרנסו ממסחר , מלאכה ,ומאוחר יותר מחכירת יערות ובוסתנים.
כאשר התפתח הישוב קבלו היהודים רשות לארגן קהילה עצמאית משלהם, לבנות בית מדרש ולקדש שטח לבית עלמין . אחת המצבות העתיקות היא משנת 1577. לקהילת קר’ היו כפופים גם יהודי כפר חיטקוב השוכן 4 ק”מ מזרחית לקר’. (ברשותכם ,נימה אישית, הורי העלו לא פעם על נס את הזן המשובח של תפוחי האדמה ,ובכל פעם שאכלו תפוחי אדמה טעימים במיוחד השוו אותם – לחיטקיבער געטאפלעס ,שלטעמם, היו קמחיים מאוד).
במאה ה19 כיהנו הרבנים מרדכי יוסף ובנו, ורבי ישראל יעקוב. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה כהנו הרב צבי יחזקאל מיכלזון והרב נחום פייגנבוים מחבר ספר ההלכות “רבתא לשבתא”. זקני העיירה ספרו שגם החוזה מלובלין מוצאו מקרסנוברוד. מספרים על החוזה מלובלין שזמן קצר לפני שעמד לקדש את הכלה שיועדה לו לאישה, דרש לראותה כוון שאסור לאדם לקדש אישה עד שתיראנה, אך כשראה את פניה סרב לקדשה בטענה , שראה בה את השתי וערב (כלומר צלב) והחתונה בוטלה. ואמנם אחר זמן מסוים סטתה הכלה מדרך הישר והתנצרה, לא עלינו. החוזה לקח לו אשה אחרת.
לפני מלחמת העולם הראשונה מנה היישוב היהודי כ 400 משפחות. יהודי קרסנוברוד ללא הבדל יחוס או מצב כלכלי היו אחרי יום עבודה רצים לבית המדרש כדי להתבשם בדף גמרא. בשבתות וחגים היו בני העיירה מתהדרים בלבושם והולכים להתפלל. היהודים שמרו בקפידה על קדושת השבת , ובתקופת הימם הנוראים למדו בערבים בבתי המדרש.
בשנת 1913 ערב חג השבועות באישון לילה פרצה שריפה גדולה בעיירה. מוקדי הדליקה היו 2 מחסני סחורות,האש התפשטה ושרפה מחצית עיירה. המחצית שנותרה כללה בתוכה את בית הכנסת ואת בית המדרש. העיירה התאוששה במהירות משריפה זו ושוקמה כמעט לגמרי עד ערב מלחמת העולם הראשונה.
את קורות את העיירה בין שתי מלחמות העולם ,על כך בפעם הבאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

אזכרת נשמות לנפטרים תשנ”ז

1) קופיץ פנחס בן שלמה.
2) אלבאום לאה רחל בת יהודה אריה.
3) אלבאום אברהם בן קלמן לייב.
4) נח הורן בן אהרון שייע ורבקה.
5) פינגולד דוד בן אביגדור ושושנה.
6) פרל רחל בת יונה וגיטל.

טקס האזכרה לקדושי קרסנוברוד ט”ו בחשוון תשנ”ח :

היום ט”ז בחשוון תשנ”ח אני מתכבדת בזה לפתוח את טקס האזכרה השנתי לזכר קדושי עירנו .
נתייחד דקה דומיה לזכר הקדושים.
באזכרה השנתית לפני שנה דברתי על ראשיתו של של הישוב היהודי בקרסנוברוד והקורות אותו עד מלחמת העולם הראשונה.
היום ברצוני להמשיך ולספר על קר’ בין שתי מלחמות העולם.
לפני מלחמת העולם הראשונה מנה הישוב היהודי בקר’ כ 400 משפחות ועשרות אחדות של יהודים מכפרי הסביבה.
כ20 ק”מ מהעיירה שכנה עיר המחוז זמושץ’ שהגישה ליהודי קר’ שירותים מוניציפאליים ושרותי בריאות . היהודים שחיו בזמושץ’ הושפעו מהשינויים שהתחוללו באותם הימים ולכן נבדלו מאנשי עיירתנו באורח חייהם, בלבושם ובהשכלה שרכשו.
לעומתם, יהודי עיירתנו לא נכנעו לרוח הזמן ושמרו בקנאות אל ערכי היהדות ובראש וראשונה על קדושת השבת ועוררו לא פעם את קנאת הגויים בזמירות השבת שבקעו מחלונות הבתים. העיירה הייתה מוקפת ערוב ובימים הנוראים היו אנשיה ממלאים את לבותיהם בהרהורי תשובה וחשבון נפש ומוסיפים שעורי תורה בבית המדרש עד השעות המאוחרות של הלילה. חיים שלווים אלו ומלאי תוכן יהודי נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
כעשרים מבחורי העיירה גויסו לצבאו של הצאר. הפרידה מהבחורים הייתה קשה, הבכי וזעקות השבר הגיעו עד לב השמיים.
בינתיים הלכה וקרבה המלחמה, שלטונות הצאר ציוו על אנשי העיירה להתפנות. השתררה בהלה גדולה , אנשים החלו במהירות לחפור בורות בחצרות בתיהם כדי להסתיר דברי ערך, ולבסוף ברחו מן העיירה,כשהם נושאים עמם רק החפצים ההכרחיים לקיומם.
העיירה התרוקנה מהר מאוד מיושביה ובקרבות שהתחוללו בה נשרפה כליל. בשוך הקרבות חזרו היהודים לעיירתם ההרוסה והחלו לבנותה מחדש. בית הכנסת שאף הוא הפך לעיי חרבות לא שוקם מיד ועוד זמן רב עמד בשיממונו. הקהל התפלל במניינים בבתים פרטיים. ב1917 נפטר רב העיירה ר’ נחום פייגנבוים. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה וקרסנוברוד עברה לחיות תחת שלטון פולין. אותם ימים היו רעים במיוחד ליהודי קרס’. הם סבלו קשות מאיכרי הסביבה שהיו באים בימים מצוידים במטולי ברזל וגרזנים פורצים לאור היום לחנויות של יהודים ושודדים אותן. לא רק חנויות נבזזו ,גם בתים רבים ,ורכוש רב ירד לטמיון. שלושת השוטרים היחידים שאמורים היו לאכוף את החוק משום מה לא הפגינו נוכחות. יהודי העיירה ארגנו מספר פעמים משלחות שבאו להתריע בפני שלטונות פולין בזמושץ’ על המצב הקשה אך העלו חרס בידם. האמת חייבת להיאמר, לו היו היהודים מארגנים הגנה עצמית יתכן שהיו משליטים סדר ומונעים את האבדות הרבות ברכוש. כסימוכין להשערה זו הרי לפנינו הסיפור הבא:
באחד מימי ראשון תפסו מספר פורעים את היהודי הזקן יעקלה קנבל והחלו להתעלל בו, בין השאר ניסו לחתוך זקנו בסכין , במחזה זה הבחין הרש סנדרס (לפלר) , הוא לא הסס הרבה תפס מוט ברזל ויחד עם הגיסים שלו הצליח להניס את הגויים המנוולים. השקט חזר סוף סוף לעיירה הודות לעשרות השוטרים שהגיעו מזמושץ’ לקר’ מצוידים בנשק חם, הם טפלו בפורעים באלות ובירייות באויר.
השקט לא ארך זמן רב וכבר ב1920 נערך פוגרום ביהודי העיירה ע”י רוצחי פטליורה שמשך יממה שלמה בזזו ,אנסו ואף רצחו 2 יהודים. לאחר פוגרום זה ידעה העיירה ימים טובים יותר.
הרבנות הכריזה על יום זיכרון ותענית לזכר אותם שש שנות סבל שעברו על יהודי קרס’. יום זה צוין בתפילה ובאמירת פרקי תהילים על חרבות בית הכנסת.
באחד מימי הזיכרון נכח בן העיירה יוסף רינד , שהגר באותם ימים לאמריקה. הוא היה נרגש מאוד מהמעמד ולאחר שהתגבר על פרץ דמעותיו עודד את יהודי העיירה להקים מחדש את בית הכנסת. ואמנם תוך זמן לא רב הוקם ועד , שטפל בבניית בית הכנסת.
טובי האמנים גויסו ממרחקים למטרה קדושה ונעלה זו. לא ארך זמן רב ובית הכנסת עמד על תלו לתפארת ולתהילה. תקרות בית הכנסת ותקרתו קושטו בציוריו המופלאים של מוישלה סופר. לבית הכנסת הוחזרה אף מנורת הנחושת ששמשה בבית הכנסת הקודם הודות לתושייתו של אהרון לוכפלד שהצליח להצילה בשנת 1915 מבית הכנסת הבוער.
יום חנוכת בית הכנסת החדש הפך ליום חג בעיירה. הובאה תזמורת מלובלין שהרקידה את הקהל לצליליה. נערכו שלחנות עמוסי כל טוב לכבודם של בני העיירה. השמחה הרקיעה שחקים, וכמו שנאמר, מי שלא ראה שמחת חנוכת בית הכנסת בקרסנוברוד לא ראה שמחה מימיו.
רבים היו גבאי בית הכנסת , מהם נציין את אהרון לוכפלד , אליהו זימרמן , יוסף לדרמן , שמואל רינד, יוסף פרידלנדר , מרדכי גורטלר ,שמעון אונציג ועוד רבים טובים אחרים, וכמובן נציין את המנצח הראשי של בית הכנסת משה ליב בורג.
על התקופה שבין 1920 ועד ערב מלחמת העולם השנייה נדבר בפעם הבאה. אולם עכשיו ברצוני להוסיף עוד משהו חשוב שהקהל הנכבד הזה אינו יודע. לרבים מאתנו ישנו הספר “קרסנוברוד -ספר זיכרון” בעריכת מרדכי קרושניץ. כיום נמצא אקסמפלר אחד של הספר גם במוזיאון השואה בוושינגטון.
איך הגיעה ספר זה לוושינגטון? הנה הספור המלא: יום אחד פנה אלי מר אהרון יניר וספר שמר קרושניץ קבל פנייה ממוזאיון השואה בוושינגטון להשיג עבורם את ספר הזיכרון של קרסנוברוד. ידעתי שאיש מאתנו לא רוצה ולא מעוניין לתרום את הספר שברשותו. כיוון שהנחתי שמר גליקמן ז”ל שהיה יו”ר ארגון יוצאי קרסנוברוד מחזיק ברשותו לפחות ספר זיכרון אחד בעודף ,פניתי לאחת מבנותיו חנה סקוטלסקי שאשרה ואף הסכימה לתרום את ספר הזיכרון למטרה נעלה זו ורק בקשה שעל גבי הספר תופיע הקדשה לזכר הוריה. ברור שהסכמתי. יצרתי קשר עם מר קרושניץ שאף ספר לי שהחוקרת במוזיאון השואה בוושינגטון, יפה אליך שמוכרת גם ביד ושם, פנתה אליו ובקשה את הספר בשביל המוזיאון. לאחר שקבלתי את הספר מבתו של מר גליקמן ז”ל נסעתי לביתו של מר קרושניץ לנהריה והבאתי את הספר. הבן של מר קרשניץ שמתגורר בארה”ב ומבקר גם תכופות בארץ העביר את הספר לגב’ יפה אליך ,חוקרת השואה,כך שהיום נמצא הספר במוזיאון השואה בוושינגטון . אותה יפה אליך ערכה לפני כחודש סיור בליטה ובילורוסיה והשתתפה בוילנה בחגיגות לציון 200 שנה להסתלקותו של הגאון מוילנה.

 

אזכרת נשמות לנפטרים תשנ”ח

1) לפלר סנדר בן נחום.
2) אונציג חנה בת מרדכי.
3) רינד שיינדל בת הרש בנימין.
4) גרשוביץ אסתר בת נח.
5) פוקס שרה פייגע בת נח.
6) הוכברג צפורה בת יוסף יהושע גליקמן.

טקס האזכרה לקדושי קרסנוברוד ט”ו בחשוון תשנ”ט :

היום ט”ו בחשוון תשנ”ט אני מתכבדת לפתוח את טקס האזכרה השנתי לזכר קדושי עירנו.
נתייחד בדקה דומיה.
בפעם שעברה ספרתי על קורות היישוב היהודי בקרסנוברוד מערב מלחמת העולם הראשונה ועד 1920 .היום נדבר על תולדות היישוב בין השנים 1920 ועד ערב מלחמת העולם השנייה.
שנות העשרים היו שנים של רווחה כלכלית בקרס’. היהודים התפרנסו בכבוד, כשליש מאנשי העיירה מסחר בעצים.
הגויים שחיו בשכנות קנאו וניסו לפגוע בפרנסת היהודים על ידי העתקת השוק ממרכז העיירה לאזור נוצרי טהור שבו לא הייתה ליהודים דריסת רגל.
הודות לשתדלנותם של עורכי דין ובראשם ד”ר הרטגלס בוטלה הגזרה, שעלולה הייתה לשבור את מטה לחמם של היהודים. לשמחתם של היהודים השוק חזר לפעול במתכונתו הישנה.
באותן השנים החל לחלחל הרעיון הציוני בקרב הנוער היהודי בקרסנוברוד. הוקם ארגון הנוער הציוני בסיועה של הלשכה הראשית של הקרן הקיימת בוורשה.
הרעיון הלהיב צעירים רבים שהחלו לפעול במסירות באסוף כספים עבור הקרן הקיימת, ביניהם היו יעקוב זימרמן ,יהושע גורטלר, אליעזר גליקמן, אליהו רינד ואחרים שאף צוינו לשבח עבור פעולה ברוכה זו.
התקיימו אספות חברים,הוקמה ספרייה ואולם קריאה גדול ואפילו מועדון ששקק חיים ברב שעות היום, הכל בתמיכתה ועידודה של ההסתדרות הציונית.
יש לציין שעל מדפי הספרים שבספרייה צצו בצד ספרי הקדש גם ספרי השכלה.
חברי הארגון הציוני פעלו בתנאים קשים ולא אחת נתקלו בהתנגדותם של חלק לא מבוטל של יהודי העיירה שבאחת ההזדמנויות לעגו, גדפו ואף העליבו פעילים שניסו למכור פירות יבשים לכבוד ט”ו בשבט ולהעביר את התמורה הכספית לקרן הקיימת. הארגון הציוני לא האריך ימים, הוא התפרק למספר ארגונים כמו “פועלי ציון”, “דרור” (פרייהייט), “מזרחי”, “הציונים הכלליים” והרביזיוניסים” שהיו במעוט.
באותם ימים נוסדה גם אגודת “החלוץ” שחלק מחבריה היו בהכשרה ובניהם כאלה שהצליחו להגשים את הרעיון הציוני הלכה למעשה ולעלות לארץ. מבין המפלגות קם גם ה”בונד” והמפלגה הקומוניסטית שנרדפה קשות על ידי המשטר הפולני.
בנוסף הייתה גם מפלגת “אגודת ישראל” שרב חבריה היו בעלי דעות שמרניות כיון שהתנגדו לחנוך החילוני, לעומת זאת , תמכו בחנוך התורני על ידי הקמת חדר שבסופו של דבר נסגר.
באותם השנים חל גם מהפך בחינוך ילדי העיירה. ההורים נאלצו לשלוח את ילדיהם לבית הספר העממי הממשלתי מכוח חוק חנוך חובה שנחקק באותם ימים.
בחציו הראשון של היום למדו ילדי ישראל למודים כלליים בתנאים נאותים בבית הספר הפולני שחדריו היו מאווררים שטופי אור ונקיים. אך את למודי הקודש בחציו השני של היום נאלצו ללמוד בחדרים קטנים חשוכים ומלוכלכים, מה שגרם לא מעט עגמת נפש. את הפתרון לבעיה ספקה תנועת המזרחי כאשר פתחה סניף של בית ספר “יבנה” בעיירה.
ממרכז “יבנה” נשלח מורה ללמוד עברית. היה זה הפדגוג המוכשר ב. כהנוביץ . ואילו על למודי הקדש בבית הספר הופקד ר’ חיים אונציג. יש לציין שתלמידי בית הספר רכשו ידע רב בשפה העברית בזמן קצר יחסית ,ועל אף ההצלחה ,בית הספר לא האריך ימים וזאת משום החיכוכים הרבים שהיו בין שני המורים.
גם סביב מינויו של רב העיירה הייתה שערורייה לא קטנה. חסידי רדזין שהיו במעוט נסו למנות רב מטעמם. הדבר נתקל בהתנגדות נמרצת של רב אנשי העיירה שהציעו את הרב מנחם מוניש מרגלית. לאחר מריבות רבות הובא העניין לדין תורה בפני הרב מטרנוב רבי מאיר אריך זצ”ל. הרב מטרנוב פסק לטובת הרב מוניש מרגלית כיוון שנבחר ברוב קולות אנשי העיירה.
הרב מרגלית כהן כמנהיג העדה בעיירתנו משנת 1923 ועד שנספה על ידי הנאצים י”ש.
לחיי התרבות של העיירה תרם רבות גם החוג הדרמטי שבראשו עמדו , אשר הנדלסמן ויהושע באב”ד. החוג העלה מספר הצגות שהצלחתם הייתה מעל המשוער.
בשנים 36′-37′ החלה האנטישמיות בקר’ להרים ראש. הגויים הפולנים שמו להם למטרה לפגוע בכלכלתם של יהודי העיירה. הם לא בחלו בשום אמצעי להשגת היעד שהציבו לעצמם. פתחו חנויות משלהם שהתחרו בחנויות של יהודים, הפעילו אלימות ולא אחת השחיתו רכוש יהודי. הם גם מנעו מלקוחות להכנס לחנויות של יהודים בימי השוק ההומים מאדם. יהודי העיירה היו חסרי אונים. באותה תקופה נחתה גזרה חדשה , הפעם מכוונו של בית המחוקקים הפלני – הסיים. הוצע חוק לבטול השחיטה הכשרה, דבר שזעזע מאוד את אנשי העיירה וסביבתה. כדי לבטל את רוע הגזרה אורגנה משלחת של ועד הקהילה בראשותו של שמואל גורטלר והיו”ר בן ציון לובלינר ורבני הערים זמושץ’ וקרסנוברוד. המשלחת נפגשה עם הרוזן פודקובסקי שהיה חבר הסנט הפולני ומקורב לנשיא פולין דאז מושציצקי. כצפוי המשלחת לא הצליחה להשיג דבר.
בחורף 1937 שוב נחתה על ראשי היהודים צרה, בתו בת העשר של נוצרי שגר בקרבת מקום נעלמה. אוטומטית האשימו את היהודים ברצח הילדה ובשימוש בדמה לאפיית מצות לפסח. היו שהעידו כי בעיניהם ראו את הרצח. הגדילה לעשות המשרתת הגויה שהייתה כובסת בביתו של הרב, היא ספרה שראתה באחד הארונות שבביתו בקבוקים מלאי דם.
ההמון המוסת החל לפתוח קברים טריים שנכרו כדי למצוא את גופת “הנרצחת”. רק לאחר השתדלנות אצל נציב המחוז הופסק חלול הקברים. התעלומה נפתרה רק כאשר גופת הילדה בת העשר נמצאה ליד סכר הטחנה עם הפשרת הקרח ,באביב . הבדיקה הרפואית העלתה שהגופה הייתה במים זמן רב מה שאשר שהילדה טבעה בנפלה לאחד הבארות פרי יצירתם של תושבי המקום . הבארות נוצרו ע”י שבירת הקרח שכסה את הנהר הקפוא.
על דמויות אנשי העיירה וארועים שונים שהתרחשו עד מלחמת העולם השנייה בפעם הבאה.
בהזדמנות זו אני מזמינה אותכם לשלוחח אלי ספורים על אנשים , מעשים והתרחשויות שקרו בעיירתנו כדי שנביא את הדברים לידיעת כולנו.

אזכרת נשמות לנפטרים תשנ”ט

1) משה קופיץ בן שלמה
2) אברהם אלבאום בן לייב
3) גרוס אריה
4) גיטל ברקשטיין בת חיים
5) לפלר סנדר בן נחום
6) פישל מלכה בת אסתר ויהושע יואל