סיפורו של אליקים קופרשטיין
בנובמבר 2008 קבלתי מאליקים קופרשטיין דפים של עדות מצמררת מתקופת השואה שאותה עבר בעיירת קרסנוברוד וסביבתה. עדותו רצופה סבל אינסופי אך גם ניסים רבים ומופלאים, שבזכותם שרד. זהו גם תיעוד חשוב מאין כמוהו על מה שקרה ליהודי קרסנוברוד והסביבה בימיה האפלים של השואה. הנה תמצית סיפורו.
אליקים בן נוח ודינה נולד בשנת 1926 בכפר חיטקוב למשפחה שעסקה בחקלאות על אדמות שאותן קבלה מהפריץ של הסבא רבא גרשון רנדלר,שאצלו עבד במסירות ובנאמנות משך שנים ארוכות.
הסבא רבא עליו השלום, היה לא רק איש חומר אלא גם איש רוח, ענייני הדת והיהדות היו נטועים עמוק בנבכי נשמתו. בשלב מסוים בחייו רכש ספר תורה ,שמשך משפחות יהודיות רבות מחיטקוב והסביבה להתפלל במחיצתו של הספר הקדוש.
ב1939 סיים אליקים את לימודיו והיה היהודי היחיד בין הגויים האנטישמיים בבית הספר העממי בכפרו. פלישת הגרמנים לפולין שמה לאל את תכניותיו ללמוד. בשנת 1940 הכריזו הנאצים על מפקד כללי ליהודי הסביבה על מנת לגייסם לעבודות הכפייה.
היהודים הועסקו בהקמת ביצורים בתנאים על אנושיים, מזונם היה דל והסתכם במרק דליל ופרוסת לחם ,תנאי הלינה היו מחפירים, כולם שכבו על דרגשים ללא כל כיסוי, כשלגופם בגדים מרופטים שלא עמדו בפני הקור העז של לילות החורף הקשים, בשל כך ובשל עבודות הפרך נספו רבים. אליקים כמו גם יהודי קרסנוברוד חוו על בשרם את עבודות הכפייה הקשות בין השנים 1941-42,העבודות כללו גם עקירת עצי אורן על שורשיהם ביערות שליד חיטקוב. רבים לא יכלו להתמודד עם הסבל התמוטטו וקרסו, ואחרים הוכו עד מוות על ידי שומריהם הפולנים בעלי הנתינות הגרמנית –הפולקסדויטשה. בעדותו מספר אליקים, שיום אחד נתקף חולשה ולא התייצב לעבודתו. למחרת נקרא לשימוע אצל הפולקסדויטשה הפולני, סיפר שהרעב כילה את כוחותיו. כששמע זאת הפולני שלף את אקדחו ,ואליקים באותם רגעי אימה ראה את המוות לפני עיניו. בטרם לחץ הפולקסדויטשה על ההדק התייעץ בשומר היערות הפולני,שבקש להשאירו בחיים כי חסרו אנשים לעבודות היעור החיוניות. אליקים ניצל .ללא ספק היה כאן נס מן השמיים. באותה תקופה, עדיין התגורר בכפרו חיטקוב יחד עם הוריו ושתי אחיותיו אסתר וחיה, שהתקיימו על מעט המזון שהפרישו עבורם איכרי הסביבה, שגילו קורטוב של אנושיות.
אליקים מספר ששנת 1942 הייתה שנה קשה מאוד ועתירת גזרות .אחת מהן אסרה על היהודים לנוע בחופשיות ,מי שלא צייתו שילמו בחייהם. גזרה זו הייתה קשה מאוד,במיוחד עבור היהודים ממערב פולין שנעקרו מבתיהם והגיעו לקרסנוברוד כעניים מרודים, לבושי סחבות רעבים ללחם ותרים אחר מזון.יהודים אלה העדיפו למות מכדורי המרצחים מאשר מרעב,וכך בחרו באלטרנטיבה ששמרה על כבודם כבני אדם,אך הובילה רבים מהם אל מותם.
ביום בהיר בחודש אוגוסט של שנת 1942 הופיע בבית משפחתו של אליקים,גוי שהזהירם בפני הגזל וההרג שעומדים לעשות בהם הגרמנים והמשטרה הפולנית.לשמע דברי אזהרה אלה ברחה המשפחה כל עוד נפשה בה, לשדה פתוח, רעדה מקור ובעיקר מפחד,והתקיימה שם על תפוחי האדמה שהושארו בשדה.
אליקים הסתקרן לדעת את שאירע לרכושם,עזר אומץ ואחרי יומיים, שם פעמיו לכפרו כשהגיע ,חשכו עיניו, ביתם על תכולתו הוחרם ,המשפחה נשארה ללא קורת גג וללא רכוש אבל עדיין בחיים. כעבור זמן ,נצטוו כל יהודי הסביבה לבוא ולהתרכז בתוך העיירות, וכך בנסיבות קשות התגלגלה המשפחה לקרסנוברוד.
קרסנוברוד, הייתה ברובה שרופה, משפחתו התמקמה לא הרחק מבית העלמין היהודי, בתוך צריף עזוב,מלוכלך ומלא פשפשים ושרצים.אליקים לא הצליח להשיג מגויי הסביבה מספיק אוכל עבור משפחתו,והרעב נהייה להם בן לוויה קבוע.אביו מרוב רעב התנפח,ראייתו נחלשה והוא החל להלך עם ידיים פשוטות כסהרורי. מצב קשה זה שבר את רוחו של אליקים,שמרר בבכי על גורל משפחתו ובעיקר על גורל הוריו.
בשנת 1942 היו בקרסנוברוד שלוש אקציות. הראשונה הייתה בחג השבועות. הגרמנים הוציאו יהודים מבתיהם וירו בהם למוות.כל מי שנמצא מסתובב ברחוב נורה. מי שהצליח להתחבא ניצל לפי שעה. האקציה השנייה התבצעה בגלל הלשנה של פולני ממוצא גרמני שראה משפחות יהודיות מסתתרות במרתף. בתי היהודים הוצתו,חלקם נשרפו,כל היהודים שהתחבאו במרתף נחנקו מהעשן הרב שאפף אותו. נותר קומץ יהודים מפוחדים שהצליח להימלט ולהתחבא . באקציה השלישית שאירעה בט”ו במרחשוון תש”ב הקיפו הגרמנים את בתי האבן והצריפים ,כשבאחד מהם הוריו של אליקים ועוד יהודים מכפרי הסביבה,את כולם רכזו בתוך המבנה שהיה אז בשלבי בנייה,ודרך הפתחים הרבים שלו ירו והשליכו רימונים. הזעקות והצרחות של הפצועים קרעו את הרקיע,הדם ניתז לכל עבר וצבע את קורות הבניין באדום,היה זה טבח,רצח בדם קר.הפצועים שנותרו בחיים הוצאו מהבניין ונורו. כך ביום מפלצתי זה,מר ונמהר נטבחו יהודי קרסנוברוד והסביבה. זהו גם היום שבו אנו ניצולי השואה יוצאי קרסנוברוד עורכים כל שנה מזה עשרות בשנים אזכרה לזכר אחינו היהודים שמתו על קידוש השם, ומתפללים לעילוי נשמותיהם הטהורות. יהי זכרם ברוך !
מעטים הצליחו לחמוק מפוגרום זה,ביניהם אליקים שבזמן האקציה השלישית התחבא בכפר שכן אצל אחד האיכרים וכך ניצל. מאוחר יותר התמקם בוואדי שביער בין העיירה לכפר חיטקוב יחד עם קרובי משפחה ויהודים נוספים. היה זה חודש אוקטובר הלילות היו קרים מאוד ו”השמיכה” ששימשה אותם בלילות הייתה שמיכת העלים של עצי היער. בתנאים קשים אלה כשהקור והרעב התגברו,הראשונים ששלמו את המחיר היו הילדים והזקנים.
בחלוף שבוע לשהייתם ביער הזדמן איכר פולני לקושש עצים, ראה את המסתתרים, הלשין,וכבר למחרת, ביום השבת, הקיפו אותם הנאצים מכל עבר רכזו את כולם בתחתית הוואדי, השכיבום על בטנם וירו בראשיהם. את ראשי הילדים רוצצו בקתות רוביהם.
מעטים הצליחו להימלט. אליקים ניצל והפעם ,בזכות אחותו שהפצירה בו שלא לפקוד את הוואדי באותה שבת גורלית. שוב שחק לו המזל בגדול. אחותו שהסתתרה אצל איכר הועסקה בטוויות חוטי פשתן בנול. האיכר על אף שידע כי על הסתרת יהודים הוא עלול לקבל עונש מוות לא נרתע מלסכן את חייו,ונתן לאחותו מחסה זמני,ובכך גילה אומץ לב ,אצילות וגדלות רוח.
מאוחר יותר מצאו אליקים,אחותו ומספר קטן של יהודים,מחבוא חדש אצל פולנים שהיו מוכנים להסתכן תמורת בצע כסף .אבל, כשנגמר הכסף והיהלומים סרבו להחזיק ביהודים. יתרה מכך, תכננו להסגירם לגרמנים. כשנודע לאליקים, עזב בחופזה את מקום המחבוא לא לפני שמסר לאחותו את כתובת המסתור החדשה שלו. מי שלא השכילו לעזוב בזמן נתפסו הועלו כפותים בידיהם ,והובלו בעגלות לקרסנוברוד הישר אל מותם.
אליקים ואחותו נשארו בכפרם להלחם את מלחמת ההישרדות.במלחמה זו הצליחה אחותו קצת יותר,כיוון שכאישה היה לה קל יותר להסתיר את יהדותה וכבעלת מקצוע היה לה גם פשוט יותר לקבל עבודה ולהתפרנס. לעומתה אליקים ,לא ידע לאן לפנות וממי לבקש מעט מזון. ימים ארוכים לא נכנס אוכל לפיו. גופו רעד מחולשה ורעב. מעיו התהפכו בקרבו בראותו איכרים ממלאים את כרסם ולא מציעים לו דבר. הרעב הכבד הכריע את גופו ,בחורף 1943 חלה בשפעת וקדח מחום. ושוב שחק לו מזלו כשאיכרה אחת מחיטקוב שמעולם לא החליף אתה מילה ,נאותה להכניסו לביתה והקצתה עבורו פינה חמה. ללא ספק שמשמים נשלחה עזרה זו.גם במקום המסתור החדש ידע שעליו להיזהר מפני הבאות. כך יום אחד הבחין בחושיו המחודדים בגרמנים שהתקרבו לבית האיכרה וחפשו פרטיזנים. אליקים קפץ בזריזות לחצר והתחבא בתוך ערמת החציר, הגרמנים שהגיעו דקרו בכידונים את הערמה אך העלו חרס . היה כפסע בינו לבין המוות.שוב קרה הנס. אצל איכרה טובה זו נשאר חודש ימים עד שלדאבון ליבו גורש על ידי אחד מאחיה.
שוב החל לנדוד בין האיכרים תר אחר מחסה ומעט אוכל. מחוסר ברירה,נכנס מדי פעם לישון לתוך רפת עם פרות או לתוך החציר של הגורן. ביום הסתתר ועם חושך היה יוצא לחפש מעט לחם, כך משך שבועיים. את אחותו לא ראה אז משך תקופה.אליקים הגיע למצב שכמעט לא ידע לאן ללכת, ולמי לפנות.עד אשר יום אחד פגש למזלו, באיכר שאביו היה מיודד עם משפחתו של אליקים ובזכות היכרות זו נאות להעסיקו בעבודות המשק. לדאבון ליבו, עבד שם רק שלושה חודשים כיוון שהגרמנים העבירו את האיכר ופולנים נוספים לגרמניה לעבודה במפעלים ואילו בבתיהם הריקים הושיבו פולקסדויטשה .
ביולי 1943 הקיפו הגרמנים את קצהו הצפוני של כפרו וערכו מבצע מיגור אלמנטים חתרניים, כשראה אליקים את הגרמנים מתקרבים התחיל לנוס על נפשו לקצה הצפוני של הכפר כשבדרך לשמחתו,פגש באחותו. יחד רצו כברת דרך נוספת,וכדי לא להסתכן יתר על המידה נפרדו דרכיהם,אסתר נעלמה בתוך שדה קרוב ואליקים עוד המשיך לרוץ מספר מטרים, כשהגיע לשביל שהוליך אל אחד השדות ,לפתע קרא לעברו גרמני שהשקיף מאחת הגבעות וציווה עליו לעצור. דמו קפא בקרבו ליבו הלם בחוזקה ,חשב שסופו הגיע. הזקיף הגרמני לאחר התייעצות עם חברו החליט לשלחו חזרה לכפר. שוב ניצל ,הניסים עבדו עבורו שעות נוספות.
כשהגיע בחזרה לכפרו הבחין במהומה גדולה, פולנים הוכו על ידי גרמנים ורוכזו על גבעה. אליקים לא ידע את נפשו, נכנס לחצר של אחד האיכרים אך סולק כי זוהה מיד.
לבסוף, מצא איזו חצר עזובה ובה רפת, טפס בזריזות לעליית הגג התכסה בקרשים וגלגלי עגלה שמצא שם וחכה במתח רב ובדריכות . כעבור שעה בערך הגיעו הגרמנים ,חפשו בערמת החציר ושלפו משם את בעל הבית המסתתר. מורא גדול נפל על אליקים, פחד שתורו יגיע.הגרמנים שטפסו על הסולם העיפו מבט בעליית הגג,וכשלא הבחינו במשהו שיעורר את חשדם,עזבו מבלי לחפש. לדעתו ניצל,כיוון שלא היה שם קש ,לעניות דעתי גלגלי העגלה שהיו בעלית הגג הפכו לגלגלי ההצלה שלו בזכות ההשגחה העליונה. אליקים חכה עוד זמן מה עד אשר השתרר שקט בחצר ורק אז יצא ממחבואו. כשראתה בעלת הבית הגויה,את אליקים מגיח משום מקום נבהלה מאוד וכמנהג הקתולים הטובים עמדה והצטלבה. הגויה התריעה כי הגרמנים עלולים לשוב ולחדש את החיפוש.וכך מבלי להפסיד זמן יקר,ברח פעם נוספת לשדה ולשמחתו שוב פגש באחותו.
אל כפרו כבר לא חזר כיוון שהיה מיושב כולו בפולקסדויטשה, התחיל לנדוד מחדש ולחפש ישוב שיהיה מאוכלס בפולנים .בנדודיו הגיע לכפר מרוחק המר שתושביו הם פולנים .למזלו אכן לא היו שם הפולקסדויטשה. אחד האיכרים שבפניו התייצב מוכן היה לקבלו לעבודה.אליקים ספר לו שהוריו נשלחו לגרמניה לעבוד במפעלים ושהוא עצמו נותר גלמוד ומחפש להתפרנס וכי אין מי שידאג לו. אליקים שמח כשהציע לו האיכר להיות רועה פרות.שבוע של עבודה במשק החדש גרמו לו לחשוב כי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. אולם לדאבון ליבו ,כעבור מספר ימים נוספים נוכח לדעת שהמנוחה ממנו והלאה , אחותו אסתר, שמזמן כבר לא שמע עליה ,הופיעה פתאום וספרה כי הלשינו עליהם ושהמשטרה הפולנית עלתה על עקבותיהם. עזבו מייד את הכפר ברחו ליער ונצלו. ביער החליטו להיפרד פעם נוספת , האחות פנתה לכוון הכפרים עוטפי קרסנוברוד שלא היו בהם הפולקסדויטשה,ואליקים הגיע לבקתה שבפאתי היער שם התגוררה גויה שהכירה היטב אותו ואת משפחתו. הסכימה לארח את אליקים רק מספר ימים תמורת שמירה על הבקתה והפרות בזמן היעדרותה מהבית. גויה זו נסעה יום, יום למחנה המעצר בזמושץ להביא אוכל לבעלה ולבנה שהיו כלואים שם. אליקים ניצל את עובדת נסיעותיה ובקש שתתעניין עבורו אם ניתן למצוא עבודה בכפר פלוקסובקה ששכן על אם הדרך שהובילה לעיר המחוז זמושץ.כעבור יומיים חזרה הגויה עם בשורה משמחת, שאכן ישנו איכר אחד שמוכן להעסיקו אצלו. לפלוקסובקה נאלץ ללכת דרך שדות חרושים על מנת לא ליפול לידיהם של מבקשי רעתו. כשהתייצב בפני האיכר הציג את עצמו כסטניסלב ואף נקב בשמו של אחד מכפרי הסביבה שמשם כביכול הגיע.אליקים עבד בשדותיו של האיכר אבל מדי פעם נאלץ גם לנסוע ולעבוד אצל בנו שהתגורר בכפר ליד זמושץ .כל נסיעה כזו סיכנה את חייו כיוון שלא היו בבעלותו תעודות שיעידו על לאומיותו הפולנית,ובהעדר מסמכים אלה היו מסגירים אותו בידי בני העוולה מבקשי נפשו. האיכר שאצלו שהה לא ידע שאליקים יהודי ורק במקרה נתגלה לו הדבר.גוי צעיר מחיטקוב שבא לבקר את אחייניתו שגרה בקרבת מקום ראה את אליקים. הבחור הצעיר ספר לאחיו של האיכר על יהדותו של אליקים אך נמנע מלהלשין לשלטונות, כיוון שהיה מודע לעונש הכבד שהיה צפוי למסתירי יהודים. וכשנתגלה הדבר גם לאיכר שאצלו עבד,הלה לא ייחס לזה חשיבות רבה ואף שלח אותו מדי פעם לעבוד אצל הפולקסדויטשה בהיותו מחויב על פי הצו לתרום עבורם כמה ימי עבודה בשנה. אליקים,במסגרת עיסוקיו נשלח יום אחד לזמושץ בעגלה רתומה לסוסים לטחון תבואה. בדרכו חזרה ,ראה מחסום שהקימו הגרמנים לצורך בדיקות. ככל שהתקרב יותר הרגיש שמעיו מתהפכים יותר בקרבו. ידע שאם יעוכב לבדיקה סופו יהיה רע ומר. והנה ,במרחק של כ50 מטר מהמחסום , כמו מן השמיים הופיעו שני פועלים עם אתי עבודה ובקשו טרמפ. עם עגלה מכוסה קש ורתומה לסוסים כששני פועלים עם אתים ישובים בתוכה, לא הותירו שמץ של ספק בלבותיהם של הגרמנים שלפניהם מקרה תמים של איכר פולני המסיע את עובדיו לאחר יום עמל הביתה.
כשהגיע לבסוף לביתו של האיכר ספר על הנס הגדול שקרה לו.אליקים אף הוסיף ואמר שאם הגרמנים היו עורכים ביקורת היו עוצרים אותו ומחרימים את העגלה והסוסים. האיכר הגיב בפליאה וגם התקשה להאמין למשמע אוזניו, ורק בתו האנטישמית סיננה בין שיניה ואמרה שכלל לא הייתה מצטערת עליו אלא על אובדן העגלה והסוסים, אליקים נשך שפתיים ושתק.
אליקים עבד אצל האיכר כשנה וחצי מחודש יולי 1943 ועד דצמבר 1944 מבלי לקבל שכר, הוא לא קבל שכר על עמלו אבל קבל את היקר מכל את חייו. אילולא האיכר שהעניק לו מחסה לא היה שורד בסביבה עוינת זו ששרצה אנטישמים פולנים וגרמנים כאחד. לשמחתו,מספר חודשים לפני ששוחרר על ידי הצבא האדום בשלהי 1944 אתרה אותו אחותו אסתר ,אודותיה לא ידע דבר משך כל אותה שנה. קשה להאמין כיצד כנגד כל הסיכויים הצליחו האח והאחות לשרוד את התופת נלחמים את מלחמת הקיום שלהם משך ארבע שנים תמימות ללא אמצעים וללא כל עזרה, לבדם חשופים בצריח.את המלחמה האכזרית הזו ניצחו הודות לרצונם העז לחיות והתושיות הרבות ששלחה להם ההשגחה העליונה. ארבעת שנות המאבק הזה היו רצופים בניסים מופלאים.
לארץ הגיעו אחרי תלאות באוניית “תל –חי” והחלו לבנות את חייהם מחדש. לאחר שחיו בקבוץ מספר שנים ,החליטו לעזוב ועם הזמן התבססו והקימו משפחות.כיום ,ברוך השם יש ילדים וגם נכדים.אליקים מציין בעדותו שבהקימו דורות המשך ניצח וגם נקם בצורר הנאצי שרצה להשמיד פיזית אותם ואת כלל בית ישראל.
ועלי להוסיף ולומר שכמו המן שהיה הצורר הראשון שתכנן להרוג,להשמיד ולאבד את כל היהודים בגוף, גם היטלר תכנן ולדאבון לבנו הצליח להשמיד שליש מעמנו.מהמן עד היטלר לא קם כמוהו. גם בימנו הערבים חולמים יום יום על השמדת ישראל, אך אנו עושים ככל יכולתנו כדי להישאר בחיים בארץ האבות. צר לנו לבשר לעולם שמי שלא מוטרד מכל אלה הוא היהודי הנצחי.כדאי להם לצוררים שקמים כל דור עלינו להשמידנו, ללמוד מן ההיסטוריה הארוכה שלנו ,שלא עומדת במבחן ההגיון ,לזכור ולדעת שאלוקים נוקם בכל אשמדאי שמתכנן ופוגע בעם הנבחר הרואה בחיים ערך עליון.עם ישראל הוא עם עתיק בעל מוסר גבוה, המתקיים מזה אלפי שנים הודות לאמונתו באלוקים ובתורתו הקדושה. תורה שאותה קבל ממשה רבנו גדול נביאי ישראל במעמד הר סיני.
זוהי התמונה ששלחו אלי יובל גרינברג ואהובה ברומברג (קופרשטיין) הנכדים של הסבא שלהם אליקים קופרשטיין ז”ל .
הסיפור של אלייקים במסמך WORD להורדה :