מסע השורשים של הגב’ הרמן רחל ובעלה.
רחל ובעלה יצאו לפולין לשבוע ,בטיול מאורגן מטעם אמונה בשלהי יולי 1999 . הם בקרו בערים וורשה, לודג’ לובלין וזמושץ’. לאחר ביקורם בזמושץ’, החליטו להגיע במסגרת פרטית גם לעיירת הולדתה של רחל,קרסנוברוד. שכרו מונית ומורה דרך מקומי. אף שרחל הייתה ילדה כבת שבע כשעזבה את העיירה, היא זכרה היטב את הגשר על נהר וויפש שדרכו ניתן להגיע מזמושץ לקרסנוברוד.
אגב, בכניסה לעיירה מתנוסס עדיין השלט עם השם קרסנוברוד. לדברי רחל העיירה של היום שנתה את פניה ללא הכר ולא דומה כלל למה שהייתה לפני המלחמה. לא נותר סימן וזכר לחיים היהודיים התוססים ורבי התוכן שנמשכו כ-400 שנים. הכול נמחק כאילו לא היו דברים מעולם. הלב נצבט והמוח ממאן לקלוט את המציאות החדשה.
העיניים תרות אחר התמונות שנחרתו בזיכרון אך לשווא. בית הכנסת נשרף ואין זכר שעמד על תילו. אין גם זכר לבתי היהודים, הכול נותץ או נשרף ובמקום זה נבנו בתים חדשים רובם צמודי קרקע, למעט בית הספר הפולני שהפך למוזיאון.
העיירה של היום ,כפי שכבר ציינתי אינה דומה לזו שהייתה לפני המלחמה, ולכן לא יכלה רחל למצוא את ביתה, לצערה הוא נמחק מעל פני האדמה ופשוט לא קיים יותר. היום יש בעיירה דואר,ומעט חנויות ביניהם חנויות לצעצועים . רחל התהלכה בעיירה כמו חוני המעגל, לא הכירה איש. כאשר ניסתה ליצור קשר עם תושבי המקום , נתקלה בקיר אטום ולא הצליחה להציל מפיהם דבר, למעט אותו גוי ישיש בן ה90 שספר שהרגו יהודים כיוון שלא נסעו לפלסטינה. למותר לציין שאין כלל יהודים בקרסנוברוד! לשאלתי מה הניע אותה לבקר השיבה: “לעלות לקבר אבות”. רחל חפשה גם את הקבר של הסבא רבא שלה ,הרב נחום פיגנבוים זצ”ל, שהיה רבה של קרסנוברוד לפני מלחמת העולם הראשונה ומחבר ספר ההלכות “רבתא לשבתא”. חפשה את בית הקברות היהודי , מורה הדרך שהתלווה ניסה לעזור, טפסו על ההר שהיה מלא בצמחיה סבוכה ובקושי פלסו את דרכם לפסגת ההר. לאכזבתה ולצערה, נמצאו רק שני קברים מוזנחים ללא כיתוב, בצורת חביות שנטו לצידם. לדברי רחל, בשנת 1947 שנתיים לאחר השואה המחרידה והנוראה עדיין נמצאו קברים יהודיים. בן העיירה ,כמדומני שלמה אונציג ,אסף באותה שנה גוויות של יהודים והביאם לקבר ישראל,בקבר אחים. היום אין זכר לקבר זה. הגויים תושבי המקום שדדו את בית הקברות ,גנבו מצבות והשתמשו בהן לרצוף מדרכות.
לצערנו הרב, הגרמנים האנטישמים י”ש רצחו יהודים במטרה להשמיד את העם היהודי, והפולנים האנטישמים לא יכלו לסבול אפילו את המתים שלא מסוגלים להפריע לאיש. לצערנו, האנטישמיות היא כל כך שטנית עד שהיא מנסה למחוק כל סמל יהודי שקיים על פני האדמה. חייבים ללמוד את הלקח שלא לשכוח את העבר לדבוק בשורשים שלנו ולהעביר מסר זה מדור לדור למען עתידנו ,עתיד ילדינו ונכדינו לעולם ועד.
מסע שורשים של החבר נפתלי נגל ביולי 2003 :
נפתלי יצא עם קבוצה של ילידי העיר זמושץ’ ביוזמת ארגון יוצאי זמושץ’ למסע שורשים בן עשרה ימים.
נפתלי ביקר משך שעתיים בעיר קרסנוברוד ביולי השנה. לדבריו, לא נשאר כמעט כלום מן העבר. רק הכנסייה שהייתה ביציאה מקרסנוברוד בדרך לטומשוב עדיין עומדת על תילה. נפתלי נזכר שכשהיו הוא ויהודים אחרים שכמותו חולפים על פני הכנסייה היו אומרים את הפסוק מספר דברים פרק ז’ פסוק כ”ו :” שקץ תשקצהו ותעב תתעבנו כי חרם הוא” וכמובן שהוסיפו יריקה הגונה. לדבריו במקום שהיה השוק ושנקרא rinek (רינק), והנמצא בצד המערבי ,הקימו הרשויות איזור נופש עם אגם מלאכותי. הוא הבחין בהרבה נופשים ובהמולה שמסביב. קרסנוברוד מעצם מהותה הייתה עיר קיט מקדמת דנה. את האזור המתוייר הזה פתחו כנראה בשנים האחרונות. נפתלי התרשם מאוד
שורשים
ממדריכת הטיול שלו שוש הירשמן שהראתה בקיאות רבה וידעה לספר על המקומות שבקרו כמו מחנות ריכוז בירקנאו,אושבינצ’ים, בתי קברות ובתי כנסת. הוא אף ספר שבזמנו עבדה אצל אמו גויה שהבן שלה כמחווה צילם לפני כ-5 שנים את קרסנוברוד כולל המקום שבו עמד הפנסיון של בורג והיום הפך למקום נופש. ואם ברצונו לדעת מה שאירע ליהודי קרסנוברוד בשנות המלחמה הנוראיות כדאי לדברי נפתלי,לתשאל את הגויים הותיקים שחיים סביב העיירה שלנו. אחד הדברים שהוסיף בשיחתי עמו, היה בקשר ליהודים שחיים בארה”ב כיום. בניו יורק יש בית קברות של יוצאי קרסנוברוד,וכל חבר בקהילה זו של יוצאי קרסנוברוד זכות להיקבר בבית עלמין זה.
מסע שורשים של החברים אריה אלבאום ושלום שורצברג :
חברים יקרים נוספים שביקרו בקרסנוברוד ביולי 2003 היו קרובי משפחתי, אחי שלום ודודי אריה אלבאום עם אשתו
וילדיו. לדברי דודי אריה קרסנוברוד התרחבה מאוד, אולי פי 10 משטחה שלפני המלחמה העולמית השנייה, חל גידול גם במספר תושביה. גם הוא אישר בפני שזוהי עיירת נופש. יש בקרסנוברוד בתי הבראה וקייטנים שמגיעים מכל קצווי פולין לרוב כאלה שסובלים ממחלות ריאה ובעיקר משחפת. הנהר שהיה פעם יבש ולא קיים עוד. את מקומם של המים הזורמים בנהר תופסים עשבי בר רבים ומגוונים. לפני שלוש שנים הרסו את בית הכנסת האהוד והיקר לבני עיירתנו והקימו במקומו בתים חדשים. הגויה שגרה בבית שנבנה על מגרש זה ספרה ,שאמה,החביאה בעלית הגג את הרשקו גורטלר ומשפחתו.
שורשים
במכתב שכתבה הגויה לדודי אריה באוגוסט השנה היא שאלה מה עלה בגורלה של משפחה זו,מפני שבשלב מסוים של המלחמה הגרמנים הקיפו את ביתה ובגלל שפחדו שיגלו ויאשימו אותם במתן מסתור ליהודים ,ברחו והשאירו את המשפחה היהודית . ועכשיו מאוד רצתה לדעת מה עלה בגורלם. הגויה ציינה שידוע לה שבתו של הרשקו בקרה בשנת 1955 בארץ ומאז אבד הקשר עמה. הגויה גם ספרה לדודי שהיום היא ובעלה גמלאים שחיים מפנסיה של 1700 זלוטי לחודש, ושזו פנסיה טובה יחסית. אחרים חיים ממחצית הסכום הזה. לשאלתו של דודי איך מסתדרים ללא יהודים,ענתה ללא היסוס:”מוטב שלא תשאל”. הקידמה לא ממש הגיעה לעיירה, לא רואים מכוניות ,אבל כן רואים עוני ועליבות. הגרף הפולני פודקובסקי שהתגורר בעיירה לפני המלחמה והיה ידוע כעשיר מופלג איבד את כל רכושו. ממשלת פולין החרימה את קרקעות אחוזתו ,והוא נשאר חסר כל. בתו הגרה לאנגליה ובנו הטייס נספה במלחמה.